אחד התנאים הנדרשים להיתר לספר רכילות לתועלת, הוא שלא יסובב על ידי הרכילות נזק לאותו אדם יותר מאשר היה מגיע לו בדין תורה. בסעיף ה' מכלל ט' בהלכות רכילות מביא 'חפץ חיים' דוגמא למקרה כזה, כגון שהמספר יודע בחברו שהוא יקבל את סיפורו כאמת גמורה, ועל סמך זה יבטל עסקה עם פלוני. באופן זה, למרות שאם היו שני עדים מעידים על הסיפור בבית דין, היה מותר לו לבטל את העסקה, מכל מקום, כיון שכאן הסיפור מתבסס על פי עד אחד בלבד, נמצא שעל פי דין תורה יהיה אסור לו לחזור בו. וא"כ, בגלל הרכילות נגרם לנידון היזק יותר מאשר היה מגיע לו בדין תורה.
בביאורים ומוספים מביאים מספר נידונים בעניין זה. האם מותר לאדם להסתלק משותפות על סמך מה ששמע מאדם אחד? יש שכתב (נתיב חיים) שכשלא קבעו זמן עד מתי תימשך השותפות רשאי להסתלק, שהרי מבואר בשו"ע (חו"מ סי' קעו סט"ז) שכשלא קבעו זמן יכול כל אחד להיפרד מהשותפות מתי שירצה, וא"כ אין בהפסקת השותפות היזק והפסד שבי"ד לא היו מבצעים, אלא רק מניעת רווח.
אדם שהתבקש לעקוב אחר פועלים בעבודתם ולדווח אם הם עובדים כהוגן – דעת הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש ח"א פ"ל אות ז) שמותר לו לדווח אף אם הם יפוטרו מחמת דבריו. ואף אם לא נתמנה לפקח, דעת הגר"נ נוסבוים (מראי מקומות, להג"ר ויליגר ח"ב) שמותר לספר על פועל שעבד רק חלק מהזמן ששכרוהו לעבוד, אף שע"י כן יעכב המעביד חלק ממשכורתו, כיון שבבי“ד לא היו מוציאים מהמעביד ממון זה מספק, מחמת שהוא המוחזק בממון [וזאת אם יש לו ראיה או סיבה לחשוב ולהסתפק שלא עבד בשעות מסויימות, שאל"כ א"א לסמוך על עד אחד למנוע מתשלום שחייב].
וכן עובד הרואה שיש במפעל פועלים מיותרים, דעת הגר"א נבנצל (משנה ברורה ביצחק יקרא ח"ו בסוף הספר עמ' ד) שחייב לדווח על כך להנהלה משום השבת אבדה, אף שעקב כך יפטרו חלק מהם [וראה לקמן (ציורים ס"א וס"י) שמשמע שאם ההנהלה יכולה לשים לב לדבר בעצמה אין צריך לספר]. והוסיף שכמו כן בוודאי צריך לדווח לוועד כשרות על זיופים בחותמת שלהם.
ולמסור נהג אוטובוס שמרמה להנהלת החברה, דעת הגר"י סילמן (מראי מקומות שם) שמותר, כיון שדבר היזק שאין אפשרות לבי"ד לטפל בו אפשר למוסרו אפילו לערכאות.