יום שני ח' באייר תשע"ח
עד מתי אסור להנות ממלאכה שעשה גוי בשבת?
גוי שעשה מלאכה (דאורייתא) עבור ישראל בשבת, אסור לכל ישראל להנות מהמלאכה עד שיחלוף במוצאי שבת זמן המספיק לעשיית מלאכה זו. ושני טעמים נאמרו לאיסור זה: האחד, שאילו היה מותר לישראל להנות, היה הדבר גורם שיקלו באיסור האמירה לגוי, ויאמרו לגוי לעשות מלאכה בשבת; והשני, שעצם ההנאה של ישראל ממלאכה שנעשתה בשבת, אינה ראויה.
ומלאכה שנעשתה בפרהסיה, וידוע לרבים כי נעשתה עבור ישראל – אסור לישראל זה שהמלאכה נעשתה עבורו להנות ממנה לעולם; ואף אם שכר הישראל את הגוי בקבלנות לעשיית מלאכה זו, והגוי הוא זה שבחר לעשותה בשבת משיקוליו שלו – ראוי להחמיר ולא להנות מהמלאכה לעולם. ויש שאין מחלקים בין מלאכה שנעשתה בפרהסיה למלאכה שנעשתה בצנעה.
[שו"ע שז, כ, ומשנ"ב עב; ביאורים ומוספים דרשו, 76-77]
האם מותר לומר לגוי לבשל בשר בכלי חלבי לעצמו?
אסור לישראל לומר לגוי לעשות מלאכה בחפציו של ישראל בשבת, אף כאשר אומר לו במפורש שיעשה זאת לצורך עצמו, ואין הישראל נהנה כלל מעשיית המלאכה.
ולדוגמה: אסור לתת לגוי בשר ולומר לו שיבשלנו לעצמו בשבת. וטעם הדבר שאמירה זו נכללת באיסור אמירה לגוי, הוא משום שאין באפשרותו של הגוי לעשות מלאכה זו ללא אמירתו של ישראל.
אבל מותר לישראל לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת בחפציו של הגוי, כיון שאין לאמירתו שום משמעות, שהרי העשייה אינה תלויה בה כלל.
וכן הדין, לדוגמה, בנוגע לאיסור בשר וחלב – שמותר לישראל לומר לגוי לבשל בשר עם חלב, או בכלי חלבי, לצורך הגוי; אך אסור לומר לו להשתמש לשם כך בבשר, בחלב או בכלי של ישראל.
[שו"ע שז, כא, משנ"ב עג-עד, וביה"ל ד"ה הילך]
קריאה לגוי בשבת – האם נחשבת כ'רמז' המותר במקרים מסוימים?
אמירה לגוי בשבת אסורה אף בדרך רמז, הן רמז הבא בצורה של ציווי, והן רמז הבא בצורה של סיפור.
ומלאכה שאין בה הנאה 'גמורה', אלא רק תוספת הנאה, וכגון הדלקת אור נוסף במקום שיש בו אור – מותר לרמוז לגוי לעשותה בצורת סיפור בלבד, כגון: "החדר אינו מואר די הצורך".
אולם, קריאה לגוי לעשות מלאכה כזו, למרות שאינו אומר לו שנדרשת עשיית מלאכה – נחשבת כרמז הבא בצורה של ציווי לעשיית מלאכה, ואסורה.
ויש שהתירו את הקריאה לגוי, כאשר אינו אומר לו שנדרשת עשיית מלאכה. ויש מהאוסרים שהתיר לקרוא לגוי לביתו לאכול, ובבואו ירמוז לו בצורה של סיפור, כנ"ל; ויש שהסתפק בדבר.
ואם המלאכה נעשית בביתו של ישראל או בחפציו – יש אוסרים כל רמז שהוא, בכל מלאכה שהיא.
[שו"ע שז, כב, ומשנ"ב עו; ביאורים ומוספים דרשו, 73 ו־81; וראה עוד שם ו־80]