הרה"ג יצחק יעקב פוקס שליט"א
מיחם המים [החשמלי – במצב שבת, או המונח על גבי הפלטה], חובה שהמים שבתוכו ירתחו לחלוטין ויבעבעו לפני כניסת שבת, שאם לאו הרי עדיין אין המים מבושלים כל צרכם, וכאשר יוציאו מן המיחם בשבת מים, השארית שנשארה תמהר להתבשל [כיון שהכמות קטנה] ויעברו על איסור בישול המים. לא הספיקו להרתיחם, מותר יהיה בשבת אך ורק לערות את כל המים ולהכין בהם תה או קפה, באופן שלא יישארו במיחם מים נותרים.
- נשארו בכוס שבה משתמשים, טיפות מים קרים: אם הטיפות משתיה קודמת, והמים כבר היו מבושלים [וכן הדין בטיפות מרק שנשארו בצלחת, ומעוניינים למזוג עליהן שוב מרק רותח] – מנערים את הכוס או הצלחת, ומותר לערות לתוכם, אפילו ישירות מן המיחם (פסיק רישיה דלא ניחא ליה, "לח שהצטנן" ורק ב"עירוי"). טיפות המים לא נתבשלו [נותרו משטיפת הכוס במי הברז] – יש לנגב היטב את הכוס לפני מזיגת המים (שו"ת מנחת יצחק ט, ל אגרות משה א, צ"ג שו"ת אור לציון ל, י). הגר"ע יוסף זצ"ל דן באריכות, ונוטה להקל, שמספיק לנער בלבד (הליכות עולם ד, בא).
- עירוי רותחים לכוס חד-פעמית, המתרככת מן הרותחים: דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (שבות יצחק בישול ב, ד) – להחמיר, שיש בזה כעין "בישול" "שמרכך דבר קשה". מאידך, לדעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל (שלחן שלמה שי"ח, ו) והגר"ש וואזנר זצ"ל (שו"ת שבט הלוי ח, נ"ז) – מותר. כיון שלא מעוניינים כלל בריכוך, ואין בזה שום צורך, ואין זה ריכוך בשיעור שמרככים פלסטיק, לעשות בו צורה.
- עירוי רותחים מהמיחם על "קפה נמס" וסוכר: קפה נמס וסוכר עוברים בתהליך ייצורם בישול מלא, והם כמאכל יבש שאין בו בישול אחר בישול כלל. אלא שמחמירים שלא לערות עליהם ישירות רותחים, כיון שמיד עם מגעם עם המים, נעשים בעצמם כנוזלים, ויש להתייחס אליהם כדבר לח שנצטנן מהבישול הקודם, שאין מערים עליו רותחים, אלא מכניסים אותו למים שכבר ב"כלי שני" [כוס ראשונה]. (שערי תשובה שי"ח, ה בשם החיד"א, משנ"ב שם, ע"א ועפ"י דעת הגרע"א, בן איש חי (ב) בא, ז', ודעת הגר"ע יוסף צ"ל בהליכות עולם ב', עמ' נ"ד).
לדעת ה"חזון איש זצ"ל: הכוס הראשונה שקיבלה את העירוי מהכלי ראשון שעל האש [המיחם], דינה גם כן כ"כלי ראשון", ולכן, לדעתו, יש להוסיף את ה"קפה נמס" ואת הסוכר לכוס שנייה.
- עירוי מים רותחים על "קפה נמס" בטעמים: "וניל" או "מוקה" או "מקופלת": היות וחלק מהרכיבים שבקפה נמס עם טעמים לא עברו בישול לגמרי, על כן, אסור לערות עליהם מהמיחם ואף לא להכניסם ל"כלי שני" [הכוס], אלא יש להוסיפם למים שכבר נתונים ב"כלי שלישי" [כוס שנייה] או לערות עליהם מהכוס הראשונה, כשהם כבר נמצאים בכוס השנייה [כלי שלישי].
הערה: לפי פרסומי ה"עדה החרדית – ירושלים [במדריך הכשרות לפסח] מזה כמה שנים, "שוקולית" ו"שוקו נס" גם כן לא עברו בישול, על כן, יש להכניסם, רק למים רותחים, שכבר ב"כלי שלישי" [כוס שנייה].
- הוספת סוכר וסכרין לנס קפה או לתה: סוכר עובר בתהליך ייצורו בישול גמור, על כן מותר להכניסו למים רתוחים שכבר ב"כלי שני" [כוס ראשונה]. סכרין בצורת אבקה או נוזל, דינם כסוכר, ומוסיפים אותם לקפה או לתה, כבר בכוס הראשונה, אבל כדור "סוכרזית" לדעת הגר"מ שטרנבוך שליט"א, כיון שיש בהם רכיבים שלא עברו בישול – מותר להכניסם רק לכלי שלישי [כוס שנייה].
- הוספת חלב ל"נס קפה": יש מקום להקל ולהוסיף חלב מפוסטר רגיל, לקפה ש"בכלי שני" [כוס ראשונה] דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל, ובוודאי שמותר להוסיף ב"כלי שני" חלב מעוקר, כיון שבשעת העיקור מתחמם עד לחום של 120°C.
- הכנת קפה שחור [הנקרא "תורכי" או "בוץ"] בשבת: כיון שיש מאכלים המתבשלים גם ב"כלי שני", ואין בקיאים לדעת מה הם, על כן, מחמירים שלא להכניס ל"כלי שני" [כוס ראשונה] שיש בו נוזל ש"היד סולדת בו" כל דבר שלא התבשל, כגון: קפה טחון, קקאו רגיל, עלי תה. מכאן, שאין להכניס קפה שחור [שעבר רק קלייה בתנור, ולא תהליך בישול], אלא לתוך "כלי שלישי" [כוס שנייה]. ואין צריך לומר, שאסור לערות מים רותחים על קפה שחור, ישירות מן מיחם השבת!!! ואף שלדעת הגר"ע יוסף זצ"ל, יש מקום להתיר, עירוי רותחים על קפה שחור, לבני ספרד, ההולכים בעקבות דעת בעל השולחן ערוך, ש"אין בישול אחר אפייה", אבל דעת פוסקי ספרד אחרים, כגון הגרב"צ אבא שאול זצ"ל, שאף לדעת השו"ע, שאין בישול אחרי אפייה, היינו, דווקא בדבר שעל ידי האפייה הוא כבר ראוי לאכילה, אבל הקפה השחור בלי המים החמים אינו ראוי לשתיה, ורק כעת על ידי הבישול נהיה משקה הראוי לשתייה, ובזה בוודאי יש בישול אחרי אפייה!!!
- שימוש בשקיקי תה או בתמצית תה, בשבת:
עלי תה, או שקיקי תה שלא נתבשלו (ולא הכינו תמצית, כפי שהיה ראוי), מתירים להכניסם לכלי שלישי [כוס שניה]. ואת השקיק יש להוציא בעזרת כף, כדי שלא לעבור באיסור "בורר", שכשהשקית יוצאת מן הכוס, נהפכת למסננת, וטיפות ממנה חוזרות לכוס.
עלי תה ושקיקי תה שהתבשלו לפני שבת, או שעירו עליהם מכלי ראשון מים רותחים לפני שבת: אם הם עומדים ב"תיון" על גבי המיחם של שבת, במידה והם חמים, ולבני ספרד עדיין "היד סולדת בהם" [לא ירד חומם מ- 80°C]- מותר לתתם לתוך כוס ריקה, ולערות עליהם ישירות מן המיחם. הצטננה התמצית ועומדת על השיש או במקרר – אפשר לתתה רק למים שכבר נמצאים ב"כלי שני" [כוס ראשונה].
הערה: תיון שהורד מעל גבי המיחם למזיגה ממנו, אם הנוזלים שבו הצטננו: לבני ספרד – אסור להחזירו, למקומו מעל המיחם. ולבני אשכנז – כל עוד נשארה התמצית חמה, מותר להחזירו על גבי המיחם.
תיון, שיש בו עלי תה, בתפזורת, שעברו בישול לפני שבת, ובפתח זרבוביתו קבועה רשת, אין למזוג ממנו תמצית, אלא לאחר שנחו העלים בקרקעית התיון, שאזי התמצית היוצאת היא לא ממקום התערובת, ואין בזה איסור בורר. כשם שמותר לשפוך השמן שמעל דג הטונה, המים שמעל התירס שבקופסה, וכדומה.
נגמרו המים שבתיון: אם נשארו עלי תה יבשים – מותר לערות עליהם שנית מים רותחים, כיון ש"אין בישול אחר בישול". נשארו גם מים – אם הם עדיין חמים [ולבני ספרד עדיין ה"יד סולדת בהם"] – מותר לשפוך עליהם ישירות מן המיחם. הצטננו – יש להעביר עליהם מים מן המיחם, בעזרת כוס.
- אבקת "תה נמס" ["אינסטנט"] – מותר להכניסה למים ב"כלי שני" [כוס ראשונה]. ככל סוגי אבקות ה"אינסטנט" שעברו בשלבי ייצורן בישול מלא, כגון: אבקת מרק או קוביות מרק, אבקת קקאו מוכנה לשימוש פרט ל"שוקולית" ו"שוקונס", שיש להכניסן ל"כלי שלישי" [כוס שנייה], כיון שיש בהם רכיבים שלא נתבשלו.
- הוספת לימון, ודבש לתה: אם המדובר בפלח לימון, או במיץ לימון טבעי, שנסחט לפני שבת, או במיץ שנסחט לתוך סוכר, וכן דבש רגיל, כיון שלא נתבשלו – אסור להכניסם לכלי שני, אלא ל"כלי שלישי" [כוס שנייה], אבל מיץ לימון ממותק או משומר – הינם ככל נוזל מבושל, שהצטנן, ומותר להכניסם ל"כלי שני" [כוס ראשונה].
- א. מותר לקלוף או לשטוף [עם סקוט'ץ של שבת, וסבון נוזלי] את קליפת הלימון, לנקותו מן הכנימות שעליו. והקילוף ייעשה בסכין ולא במקלף. ב. לימון, כמו כל 'דבר חריף', ראוי לחתכו או לקלפו [גם ביום חול] בסכין פרווה, כדי לאפשר את השימוש בלימון עם חלבי ועם בשרי. ג. אסור לסחוט לימון לתוך משקה או לכוס או כפית ריקה, משום איסור סחיטה – תולדת מלאכת "דש". שהרי, מפרידים את המיץ הנוזל מן הפרי המוצק. אכן, לדעת רוב הפוסקים מותר לסחוט את המיץ מן הלימון לתוך סוכר, כשרוב המיץ ייבלע בתוך הסוכר. וסימנו: סול"מ – סוכר, לימון, משקה, פרט לדעת החזון איש זצ"ל, שהדבר צריך עיון, כיון שמעוניינים להוסיף מיד את הסוכר עם הלימון לכוס משקה, יש בזה אולי הערמה. ד. כשמכניסים פלח לימון לתוך התה [שבכלי שלישי" – כוס שנייה – כנ"ל], אסור ללחוץ על הלימון בתוך התה, שהרי עדיין סוחטים פרי לתוך משקה. ה. אסור לעטוף חצי לימון ב"גזה" או כל רשת, ולסחוט לתוך הסוכר [או הסלט או הטונה], כדי שהגרעינים לא ייפלו לתוך התה – משום איסור בורר על ידי כלי [-הרשת], וכאילו השתמשו במסננת, כשם שאסור להשתמש בשבת בכלי קיבול לזיתים, שבתחתיתו רשת המחוברת למוט, שבהרמתו עולים הזיתים מן המים, והמים מסתננים חזרה לכלי, שאמנם הוא בורר את האוכל לאכילה מיד, אבל הדבר נעשה על ידי כלי. כמו כן, לדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (בספר איל משולש ז, ל"ז) אסור לסחוט את הלימון על גבי האצבעות של היד, כדי לעצור את הגרעינים מתוך המיץ הנסחט לתוך הסוכר [או הסלט], משום איסור בורר מדרבנן, שכל מה שהתירו לברור ביד, הוא רק דרך אכילה [כשמוציא פרי לאוכלו מתוך פירות רקובים], אבל כשסוחט אל תוך ידו ובורר את הגרעינים באצבעותיו, זו פעולת ברירה. ולמשנ"ב בהקדמתו לסי' שי"ט, זו ברירת פסולת מהאוכל. על כן, יש לסחוט את הלימון ישירות לסוכר, ואם נפלו לסוכר או לתה גרעינים, יש להוציאם עם קצת מן הסוכר או התה או הסלט (משנ"ב ובאור הלכה שי"ט, נ"ה), ולדעת החזון איש (סי' נ"ג, א) וכף החיים, יש להוציא יותר סוכר, או יותר תה עם הגרעינים [כגון בכף ולא רק בכפית]. ולדעת האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר זצ"ל מגור, אפשרי להרים את הכוס באוויר, ולהניח כפית תחת הגרעינים, בלבד, ואז להוריד את כוס התה מטה, שהיא ברירת האוכל, מתוך הפסולת.
המסקנה למעשה: לסחוט מיץ לימון בלי גרעינים לפני שבת, ובשבת להכניסו לתה בכלי שלישי [כוס שנייה]. .
- הוספת עלי מנטה [נענע], "הל", זנגוויל או חוויג' לתה או לקפה: לכל הדעות אסור לערות עליהם ישירות מן המיחם, ואף לא לערות עליהם מ"כלי שני" [כוס ראשונה], אלא יש להכניסם רק ל"כלי שלישי" [כוס שנייה"], שהרי כל אלו מ"קלי הבישול" (ראה שש"כ א, הערה קע"ד) ו"בן איש חי" ([ב] בא, ס"ו), שכל תבלין העשוי מעלים שנטחנו לאבקה דק דק – דינו בוודאי כ"קלי הבישול".
- הוספת מים מן המיחם לחצי כוס שאינה מספיק חמה: לבני ספרד, כמובן, אם חום הקפה או התה שנותרו בכוס ירד מ-80°C, הרי שאסור לערות ישירות מתוך המיחם – משום איסור בישול מן התורה, ואף לבני אשכנז – מעיר הגרש"ז אויערבך זצ"ל, אמנם, כל עוד הקפה והתה נקראים חמים – אין בישול מחדש במים! אבל, הרי בכוס יש גם נס קפה או תמצית תה, [אם הוכנסה קרה] , למים שהוכנסו בכלי שני [כוס ראשונה], על כן גם לבני אשכנז – יש להוציא מים מן המיחם לכוס, וממנה לשפוך לתוך חצי הכוס שנשארה.
שאלה: לאחר הכנת כל כך הרבה כוסות קפה או תה: נגמרו המים שבדוד של שבת, האם מותר להביא מים ממיחם לתוך המיחם הריק?
תשובה: להעביר לתוך מיחם חשמלי: הדבר אסור הן לבני אשכנז והן לבני ספרד, כיון שיש בזה משום "מחזי [נראה] כמבשל", אמנם, לתוך מיחם המונח על גבי פלטה של שבת: לבני אשכנז – מותר, כדין העברה לכירה "גרופה וקטומה" [פלטה]. ולבני ספרד – אסור, מחשש בישול מחדש, בכניסה לכלי הראשון ( שו"ע רנ"ג, ד ורמ"א שם, ב).