יום ראשון ח' כסלו תשע"ח
מהו 'חֲמַר מדינה'?
יש מהראשונים שסוברים, שבמקום שאין מצוי בו יין כלל, או שלא מצוי בו כלל יין כשר, ועיקר שתיית בני המקום היא ממשקה אחר – ומכונֶה משקה זה 'חֲמַר מדינה' (= יֵין המדינה) – ניתן לקדש עליו; ובלבד שלא מדובר במים, או במשקה אחר שאין לו חשיבות, הגם שהוא משמש כמשקה העיקרי במקום. ואם מדובר במשקה חריף שלא ניתן לשתות ממנו 'כמלוא לוגמיו', שהיא הכמות הנדרשת לשתייה מיֵין הקידוש – כיון שזו שעת הדחק, ניתן לצרף את טעימות כל השומעים למלוא לוגמיו, (ראה שו"ע רעא, יד). אך אם מצוי יין במקום, אף אם מחירו יקר, אין מקדשים אלא עליו; ויש שנראה מדבריו שמשקה המשמש כמשקה עיקרי לבני המקום, נחשב כחמר מדינה אף אם היין מצוי במקום. ורבים מהראשונים סוברים שאין יוצאים ידי חובה בקידוש על משקה אחר מלבד יין. [שו"ע ערב, ט, משנ"ב כד, כה, כו, כז ו־ל; וביה"ל ד"ה שמקדשין; ביאורים ומוספים דרשו, 23]
כשאין יין – האם עדיף לקדש על הפת או על משקה אחר?
בהמשך לאמוּר: יש מהראשונים הסוברים שמן הדין ניתן לקדש על 'חמר מדינה', אך בקידוש הלילה, אם אין ברשותו יין, יקדש דווקא על הפת, כיון שיש לה חשיבות יתֵרה בכך שבאה לצורך סעודת שבת. ואילו ביום – אם אין ברשותו יין, יקדש דווקא על חמר מדינה, כי בזה שמברך עליו לפני הסעודה יש היכר לקידוש, אבל בברכת הפת אין כל היכר לקידוש, שהרי בבוקר אין מברכים את ברכת הקידוש. והלכה כדעה זו, הן מצד עצמהּ, והן משום שבקידוש הלילה שעיקרו מדאורייתא, ראוי להחמיר כדעת הראשונים הנ"ל שבחמר מדינה אין יוצאים ידי חובה. וסדר הקידוש על הפת כך הוא: יניח ידו על המפית שעל החלות, וכשיגיע לברכת המוציא, יגלה את החלות ויניח ידו עליהן ויברך, וכשיגיע לשֵׁם יגביהן ויאמר את השם, ויניחן, ואחר גמר הברכה יכסֵּן, ויניח ידו על המפית ויאמר את ברכת הקידוש. [שו"ע ערב, ט, ומשנ"ב כז, כח, לא ו־לב; ביאורים ומוספים דרשו, 24]
מי רשאי לקדש על הפת אף כשיש ברשותו יין?
כאמוּר, בקידוש הלילה, מי שאין ברשותו יין, יקדש על הפת. ומי ששתיית יין מעיקה עליו, רשאי לקדש על הפת אף כשבידו יין. ואם נהנה בשתיית היין, אלא שהפת חביבה עליו יותר – יש אומרים שצריך לקדש על היין, כיון שיש מהראשונים הסוברים שאין מקדשים על הפת כלל; ויש אומרים שאף הוא רשאי לקדש על הפת. אבל כשהפת אינה חביבה עליו יותר – לכל הדעות יקדש על היין, כי עיקר מצות קידוש היא על היין. ואף בקידוש היום – מצוה לקדש על היין, אך היו שנהגו לקדש על חמר מדינה אף כשהיה יין בביתם, משום שלנוכח יוקר היין, סמכו בקידוש זה – שהוא מדרבנן – על דברי המקלים הנ"ל, שדין חמר מדינה אמוּר אף כשהיין מצוי במקום. ומי שאין בידו פת, ואין באפשרות לרכוש הן יין והן את שאר צורכי הסעודה – ירכוש את צורכי הסעודה, כיון שבאפשרותו לקדש על הפת. [משנ"ב ערב, כט ו־לב, וביה"ל ד"ה ואם; וראה משנ"ב ל (- "חביב") ושעה"צ לט; ביאורים ומוספים דרשו, 25]