קידוש לבנה – דינים ומנהגים
* קידוש לבנה נחשב לקבלת פני השכינה, ולכן יוצאים אל מתחת לכיפת השמים, כדרך היוצאים לקראת מלכים. ומותר לעמוד תחת ענפי אילן, או מטריה.
* לכתחילה צריך לראות את הלבנה לפני קידוש לבנה; וראִייה באמצעות משקפיים נחשבת לראייה ביחס לכל ענין הלכתי הדורש ראִייה טבעית, וכך גם בעניננו.
* בשעת קידוש לבנה יש להביט בלבנה. ויש אומרים שעל פי הקבלה אסור להביט בלבנה, כי אם בשעת הברכה של קידוש לבנה. ויש אומרים שאין להביט בה אלא מבט אחד לפני הברכה, בסמוך לתחילתה.
* אין חובה ליהנות מאור הלבנה בשעת קידוש לבנה, אולם, צריך שניתן יהיה ליהנות ממנו בשעת הברכה, במקום בו עומד המברך.
* לאחר ברכת הלבנה, נהגו לומר כמה דברים, כל אחד מהם שלוש פעמים בזו אחר זו: 1. 'סימן טוב'. 2. 'ברוך יוצרך'. 3. 'כשם שאני רוקד'. 4. "תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן", ובסדר הפוך – "כאבן ידמו…" 5. אמירת "שלום עליכם" לחבירו.
* מנהג בני אשכנז מקדמת דנא, לומר 'עלינו לשבח' בסיום סדר קידוש לבנה. ויש שנהגו על פי דברי האריז"ל, לנער את שולי הציצית לאחר קידוש הלבנה.
זמן קידוש לבנה
* בשולחן ערוך כתב – על פי קבלה – שתחילת זמן קידוש לבנה הוא משעה שעברו שבעה ימים משעת המולד. ודעת אחרונים רבים, שניתן לקדש משעה שחלפו שלוש יממות מהמולד.
* ניתן לקדש את הלבנה עד שיחלפו ארבע עשרה יממות, ושמונה עשרה שעות, וכעשרים ושתיים דקות, משעת המולד. ויש אומרים שניתן לברך עד סוף חמש עשרה יממות משעת המולד.
* לדעת השולחן ערוך והרמ"א, מצוה מן המובחר לקדש את הלבנה במוצאי שבת. ויש אומרים שמיד בהגיע הזמן שבו ניתן לקדש בו את הלבנה, יש לקדשהּ. ומנהג רוב ישראל כדעת השולחן ערוך.
* אין מקדשים את הלבנה בלילי שבת ויום טוב, אולם, אם זהו הלילה האחרון שבו ניתן לקדשהּ, יש לקדש; אך אין לומר אלא את הברכה, ולא את יֶתר האמירות שנוהגים לומר בשעת קידוש לבנה.
* לדעת הרמ"א אין לקדש את הלבנה במוצאי תעניות, למעֵט מוצאי יום הכיפורים, שבו שרויים בשמחה; ולדעת אחרונים רבים, גם במוצאי עשרה בטבת ותשעה באב יש לקדשהּ.
* קטן שעתיד להפוך לגדול לפני סוף זמן קידוש לבנה – אינו צריך להמתין עד שיגדל, ורשאי לקדש בתחילת החודש.
כתיבת התאריך בראשי חודשים ובחודשי אדר בשנה מעוברת
* בתאריך שבגט, בכתובה, ובשאר שטרות, כותבים ביום הראשון של ראש חודש: "ביום ראש חודש פלוני, שהוא יום שלושים לחודש פלוני"; ויש אומרים – להיפך.
* בשנה מעוברת, יש לכתוב בתאריך, שבגט, בכתובה ובשאר שטרות, יש לכתוב "אדר ראשון" ו"אדר השני", אך בדיעבד, אם כתב "אדר", סתם – באדר ראשון, הגט כשר, ובאדר שני, הגט פסול.
* רבנו יעקב בעל הטורים, רשם בספרו, לאחר סימן תכז, את את לוח קביעות השנים, על פי מחזור גדול המורכב משלושה עשר מחזורים קטנים, שבכל אחד מהם תשע עשרה שנה.