"כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת".. (במדבר י"א, ל"ד)
בימי השבעה על הגה"צ רבי מאיר ברנדסדורפר זצ"ל, חבר בד"צ העדה חרדית ובעל 'קנה בושם', נכנס יהודי וביקש לספר לבני המשפחה סיפור מסעיר.
"לפני שמונה עשרה שנה נסתלק אבי לעולמו" פתח אותו יהודי. "מיד לאחר פטירתו חיפשנו, בניו, אחר צוואה כלשהי שהותיר אחריו, אך אפס. לא מצאנו מאומה. כעבור שבועיים מצאנו שני מכתבים מחוברים זה לזה, אחד סגור והשני פתוח. במכתב הפתוח נכתבו כמה הוראות שכתב אבינו".
"את המכתב השני אל תפתחו בשום אופן", רשם אבינו במכתב הפתוח, "מצווה אני להניח אותו בידי כשאקבר לאחר מאה ועשרים". על המכתב הסגור היו חתומים שני גדולי ישראל, גאב"ד ירושלים ה'מנחת יצחק' זי"ע ורבי מאיר ברנדסדופר, חבר הבד"צ. היינו המומים ומופתעים. לא ידענו כיצד לנהוג. עלינו לביתו של רבי מאיר והוא ידע מיד במה מדובר.
"יש לפתוח את הקבר ולתת את המכתב ביד אביכם", כך אמר רבי מאיר. אנחנו הבנים השתוממנו, לפתוח קבר שבועיים לאחר הקבורה אינו דבר של מה בכך. עלינו לביתו של מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל ובקשנו לשמוע את דעתו. בתחילה השיב הגרש"ז בשלילה, אך אז הבחין בחתימות שעל המכתב.
באותה שעה כבר נסתלק 'המנחת יצחק' לעולמו, שלח אפוא הגרש"ז לקרוא לרבי מאיר והסתגר עמו שעה ארוכה בחדר. בתום משא ומתן ממושך יצא הגרש"ז והורה לנו לעשות כהוראתו של רבי מאיר ולפתוח את הקבר.
עם תום הפרשה נותרנו, בני המשפחה, מסוקרנים ביותר. עז היה רצוננו לדעת מה היה תוכנו של המכתב הסודי.
עלינו אל רבי מאיר ותבענו לדעת מה הסוד. אך הוא בחוכמתו התחמק והורה לנו לשוב בעוד שבע שנים. חלפו שבע שנים ושוב עלינו לביתו. 'אמרתי לכם לבוא בעוד שבע שנים, אך לא אמרתי שאז אגלה לכם את הסוד' השיב רבי מאיר בחיוכו המחוכם ומילא את פיו מים…
"בפטירתו נטל רבי מאיר את הסוד הכמוס אלי קבר" סיים אותו יהודי את סיפורו. (מפי בנו הגאון רבי משה ברנדסדורפר שליט"א)