היכן מותר לשפוך את המים של נטילת ידיים שחרית? │ האם מותר ליטול ידיים על ידי גוי? │ ולאיזה עניין מועיל לשכשך ידיים במים?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות 'הנהגת אדם בבוקר' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א', סימן ד' סעיפים ח' – י"ג]
שפיכת מי נטילת ידיים
מים של נטילת ידיים של שחרית, אסור לשפוך על גבי קרקע, אלא דווקא על גבי כלי, ולכן, יניח אדם מתחת למראשותיו שני כלים, כלי אחד שיש בו מים, וכלי שני כדי לשפוך בתוכו את המים שבהם הוא נטל את ידיו.
הנאה ממים של נטילת ידיים שחרית
אסור להנות ממים של נטילת ידיים של שחרית, ולכן, אסור לתת אותם לבהמה לשתות, וטעם הדין הוא, משום שכאשר הבהמה שותה מהם, זו סכנה בשבילה, מפני שיש במים רוח רעה, ולכן, צריך לשפוך אותם על גבי מדרון, כדי שיתכלו מהעולם, או על גבי עפר תיחוח כדי שייבלעו באדמה.
סדר נטילת ידיים שחרית
צריך ליטול את הספל עם המים ביד ימין, ולהעביר אותו ליד שמאל, וביד השמאלית ליטול על יד ימין, בכדי שהיד הימנית שהיא החסד, תגבר על הדין שהיא היד השמאלית.
נטילת ידיים על ידי אדם טמא
אין ליטול ידיים מאדם שעדיין לא נטל ידיו לשחרית, כיוון שיש בו רוח רעה, ובשם המגן אברהם כתוב, שהסימן לזה הוא מהפסוק 'והזה הטהור על הטמא', הטהור צריך להזות מי נטילת ידיים של שחרית על הטמא, ולא שיהיה מצב שמזה טמא על הטהור, ומובא כאן בהערה למשנה ברורה מהדורת 'דרשו', שגוי יכול ליטול את ידיו של אדם שלא נטל, משום שגוי לא נחשב לטמא.
שכשוך ידיים במים
אדם ששכשך את ידיו בכלי, מועיל לו לגבי תפילה וקריאת שמע, אבל לא מועיל לנטילת ידיים שחרית, משום שכאשר שכשך את ידיו בתוך המים, המים נטמאו, ולכן מסתפק השולחן ערוך, מה הדין באופן שהוא מחליף את המים שלש פעמים, האם זה מועיל בשביל להעביר את הרוח רעה שנכנסה לתוך המים, ואז יועיל גם שכשוך.
נטילת ידיים לאדם שהיה ער כל הלילה
מי שהיה ער במשך הלילה, יש נידון בשולחן ערוך, האם הוא צריך ליטול את ידיו או לא, והשאלה היא, מה היא סיבת התקנה לנטילת ידיים שחרית והברכה עליהם, אם הטעם כהרשב"א שאדם שקם בבוקר הוא נעשה ברייה חדשה, לפי זה, גם אם הוא היה ער במשך הלילה, חז"ל לא חילקו והצריכו גם אותו ליטול ידיו ולברך, אבל אם הטעם כהרא"ש משום שידיים עסקניות הם, ובמשך הלילה הוא נגע במקומות המכוסים והמטונפים, לפי זה אם הוא היה ער במשך הלילה, הוא לא צריך ליטול את ידיו.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א