פירות וירקות שמעורבת בהם פסולת, או שדבוק בהם לכלוך, אסור להשרותם במים כדי לנקותם, משום איסור 'בורר'. לדעת החזון איש, אסור אף לרחוץ פרי שדבוק בו לכלוך בזרם מים, וכן דעת הגר"נ קרליץ, אולם לדעת הגר"מ פיינשטיין והגרש"ז אויערבך מותר לרחוץ פרי שדבוק בו לכלוך בזרם מים, בסמוך לאכילה; וכן דעת הגרי"ש אלישיב, אך הוסיף כי ראוי לעשות זאת בערב שבת.
ורחיצת פירות וירקות שאין עליהם לכלוך ניכר, כפי שנהוג בימינו לרחוץ לפני האכילה, או רחיצתם לצורך ניקוים מחומרי ריסוס שאין בהם ממשות - מוּתָּרוֹת לכל הדעות; והחזון איש הורה שבאופן זה מותר אף להשרותם במים, וכן דעת הגרש"ז אויערבך והגר"ש ואזנר.
כמו כן, שטיפת כלים בשבת או השרייתם במים - לצורך שימוש בשבת - מותרת לכל הדעות. וביאר הגר"נ קרליץ כי ההבדל בין פירות לכלים הוא שמהות מלאכת בורר היא תיקון הדבר הנברר, ובפירות נחשב הלכלוך קלקול וחסרון בעצם הפרי, וממילא נחשבת הסרתו כברירה המתקנת את הדבר הנברר, אבל בכלים, הואיל והם מיועדים לשימוש רב פעמי, אלא שמנקים אותם בין שימוש לשימוש, אין הלכלוך נחשב כפוגם את עצם הכלי, וממילא אין הסרתו נחשבת כתיקון הכלי. וסברא דומה לזו הובאה גם בשם הגרש"ז אויערבך, שכלי המתלכלך תדיר ומנקים אותו וחוזר חלילה, אין על ניקויו שֵׁם ברירה אלא 'נקיון'.
[שו"ע או"ח שיט, ח; ביאורים ומוספים דרשו, 33]