"וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת"
יהודה יעקבזון
נאמר בפרשתנו: "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת", ובתרגום יונתן בן עוזיאל תרגם: "וַהֲווֹ קַטְעִין מִן לִישָׁא דְאַפִּיקוּ מִמִּצְרַיִם וְסַדְרִין עַל רֵישֵׁיהוֹן וּמִתְאַפֵּי לְהוֹן מְחוּמְתָּא דְשִׁימְשָׁא חֲרִירַן פַּטִירַן", כלומר, הניחו חתיכות בצק על ראשיהם, והן נאפו בְּחוֹם השמש והפכו למצות. בספר 'פרדס יוסף' שואל שהרי מפורש במשנה ובהגדה של פסח שהמצה בפסח נאכלת כזכר למצות אלו, ומאידך, הלכה פסוקה היא שפת הנאפית בשמש אינה חייבת בהפרשת חלה, אין מברכים עליה 'המוציא' וברכת המזון, ואין יוצאים בה ידי חובת אכילת מצה?
הגר"ח קניבסקי אף הוא שואל שאלה זו, ומשיב תשובה מופלאה על פי שלוש מימרות מהגמרא: א. יציאת מצרים היתה עם אור הבוקר. ב. השמש מאדימה בעת יציאתה בבוקר מכח אש הגהינום (לפי דעה אחת בגמרא). ג. יש אומרים ש'חַמֵּי טבריה' מתחממים מאש הגיהנום, ואומנם אין הלכה כמותם, אך לפי שיטתם אסור מהתורה לבשל בהם בשבת, כיון שאסור לבשל בכל דבר שהתחמם מכח האש. וניתן לומר שהתנא יונתן בן עוזיאל סובר ככל המימרות הללו, ונמצא אפוא שהמצות שנאפו בעת היציאה ממצרים בחום השמש - נאפו בעצם באש הגהינום, וכשם שנחשבת לאש לענין מלאכת בישול בשבת, כך נחשבת לאש לענין אפיית הפת, ועל כן היו מצות אלו ראויות לקיום מצות אכילת מצה.
תשובה נוספת ניתן להשיב על פי דברי כמה ראשונים, המובאים להלכה במשנה ברורה - שפת שנאפתה בשמש אשר עיצבוה בצורה מסודרת ונאה כפת הנאפית בתנור, חייבת בהפרשת חלה ומברכים עליה המוציא וברכת המזון. ויתכן כי אף צורתן של אותן 'עוגות מצות' שהוציאו ממצרים, היתה כפת האפויה בתנור.
בדומה לכך, הורו פוסקי זמננו - הגרש"ז אויערבך, הגרי"ש אלישיב והגר"ש ואזנר - בנוגע ללחם שנאפה במיקרוגל, שאם כי אינו נחשב כתנור משום שאינו פועל באמצעות אש, ודינו דומה לדין לחם שנאפה בשמש - אם יש ללחם טעם של לחם הנאפה בתנור, מברכים עליו המוציא וברכת המזון. [שו"ע או"ח קסח, טז, ומשנ"ב, צב; ביאורים ומוספים דרשו, 69; דרך אמונה ביכורים ו, יב, ביה"ל ד"ה ליבשה]