"…שאף על פי שעכשיו אין מכירים אותו ואת ערכו, על כן לא יחושו אליו, אבל בזמנו ודאי שיכירוהו לאמיתו לצערם ולבשתם, ודאי שלא יהיה להם זה אלא צער גדול ונצחי" (מסילת ישרים פרק ד).
מסופר על הסבא מקעלם זי"ע, שדרכו בקודש היתה להיות שמח מאוד ביום שבת קודש. אולם בשבת אחת, בעת מיתתו של הסופר יל"ג שהיה אחד מן המשכילים בדור ההוא, היה עצוב מאוד…
שאלוהו לפשר הדבר, והסביר שצערו נובע מחמת השתתפותו בצערו של יל"ג, שהגיע עתה לעולם האמת ורואה שהכל הוא ההיפך מכל השקפותיו והבנתו ומעשיו כל ימי חייו. כמה גדולים צערו ובושתו! והוא משתתף עמו בצער הזה.
(מאמרי שלמה, שיחות הגה"צ רבי שלמה הרכבי זצ"ל הי"ד)