קשה לתאר את אהבתו וכמיהתו של המשגיח לקבל תוכחה והערה מכל אדם. ראינו עליו בחוש את דברי הרא"ש שהיו רגילים על לשונו: 'שמח בשומעך תוכחת כמוצא שלל רב", כאשר כל כך שמח והשתוקק לקבל כל הערה ותוכחה – מקטן כגדול – ממש כמוצא שלל רב!
ממבטו של המשגיח – שלנגד עיניו עמד רצון חזק של עשיית רצון ה', וקיום תפקידו ותכליתו בעולם, כאשר כל ענייני העולם היו אצלו להבל הבלים וכל כך פחד וירא מלעשות חלילה עבירה – פשיטא שהיתה לו שמחה גדולה כאשר מאן דהו העמידו על מקומו והאיר את עיניו, שהרי הוא קירבו אל שאיפת חייו – קיום רצונו יתברך והצילו מן החשש הגדול ביותר – עבירה. לא פלא אם כן שחיפש אחרי מי שיעזור לו להתייעל במשימת חייו, והתחנן ממש שיעירו לו ויאירו את עיניו, וכלשונו תמיד: "תשמרו עלי!" ועד כדי כך שניגש פעם לאברך מרכסים המקורב אליו, וביקש ממנו שפעם בשבוע ייתן לו מוסר – בתשלום… כמו כן הוא ביקש מהחברותא שלו שיעיר לו במה שאפשר לתקן, ואמר – "אנחנו הרי חברותא, וזוכים להתעלות ביחד, אז מגיע לי שתכיר לי טובה ותעיר לי מה שאפשר".
בנו הגר"מ שליט"א מספר: כשמלאו לו שמונים שנה, הוא התקשר אלי ואמר: "בני היקר, יש לך מצוות כיבוד אב ואם של 'מאכילו ומשקהו', ברוך ה' יש לי אוכל, ואף אני יכול לאכול לבד, אולם יש גם 'מאכילו ומשקהו' רוחני, וזהו העיקר. על-כן, אם אתה רואה שיש ידיעה חשובה שכדאי שאדע אותה תתקשר לומר לי. והוסיף: אתה יודע שאחרי גיל שמונים – הגם שהבריאות טובה ב"ה – צריכים עוד יותר להתכונן… ועל-כן, אם אתה חושב שיש דבר שראוי לי לתקן, תתקשר אלי ותעורר אותי. אתה יודע שאינך צריך לחשוש שאקפיד עליך אם תעיר לי, זוהי המצווה של 'מאכילו ומשקהו' בדרגה הכי גבוהה".
למדתי בפוניבז', ומו"ר מרן רה"י הגר"ג אדלשטיין שליט"א אמר לי: יש לך סבא בעל מוסר גדול ואתה לא מנצל אותו?! תלך לשהות במחיצתו באלול… באתי בראש חודש אלול, המשגיח קיבל את פני בחמימות יתירה, עשה עמי סיבוב והראה לי את כל הבית (שהכרתי…), את המקרר את הספרים וכו', ואמר לי: "כל הבית עומד לרשותך, אתה יכול לעשות בו ככל אשר תחפוץ", אך הוסיף: "בבקשה ממך – כל דבר שאתה רואה בבית שדרוש תיקון, או שיש במה להשתפר בו, תעיר לי, אל תהסס להעיר לי, וזה יהיה לך להכרת הטוב עבורי!" לאחר זמן שראה שלא הערתי לו מאומה, אמר לי: "אני רואה שאתה מתבייש להעיר לי, אולי אתה חושב שזה לא מספיק מכובד להעיר לי, אז אתה לא צריך להעיר בצורה החלטית, אתה יכול לומר בנוסח ש'אולי היה ראוי שיהיה כך וכך'. לבסוף לא היתה לי ברירה, ולשמחתי מצאתי שחוט בציצית נקרע, ואמרתי לו, אף על פי שלא נפסל על פי דין. המשגיח נכנס מיד לחדרו להחליף את הציצית, ואין לתאר את השמחה הגדולה שהיתה לו מכך, והוא לא גמר להודות לי…
לשנה הבאה באתי בראש השנה ונשארתי לצום גדליה, והתכוננתי לחזור במוצאי הצום לפוניבז', והנה בתפילת מנחה נקלע לידי המשגיח דף חשבון הנפש שמאן דהו כתב, עם תביעות חזקות, כגון, האם אתה מוכן להיבחן בפני בית דין של מעלה? האם אתה מנצל את זמנך? וכו', והמשגיח התכנס בתוך עצמו וישב זמן רב לחשבון נפש נוקב, אחר כך כשעלינו במדרגות לכיוון ביתו, נעצר ושאל: מתי אתה מתכוון לנסוע לישיבה? אמרתי שתכננתי לנסוע בעז"ה מיד אחרי שיגמר הצום, והוא ביקש בעדינות שאחזור רק למחרת, מכיון שנוכח שאינו מספיק מכיר את עצמו, והוא צריך עזרה…
בשיחות בישיבה היה מבקש מהבחורים שאם לדעתם יש מה לתקן ולשפר בשיחות שלו, או בהנהגתו עם הבחורים, שיואילו בטובם להעיר לו, והיה אומר שאפשר גם לשלוח לו מכתב בלא להזדהות, ובאמת בחורים רבים היו שולחים לו מכתבים בלא להזדהות, ובוודאי שהיתה לו מכך תועלת. וסיפרו תלמידים שכשהעירו לו פעם איזה הערה, והוא קיבל ממנה תועלת, הוא הודה מאוד ואפילו נישק אותם…
לא תמיד המשגיח הסכים עם דברי המוכיח, אבל תמיד הוא שמע והתבונן במה שהעירו לו, והיה יכול לחשוב ולדון בהערה כמה ימים – ואפילו להתייעץ עם אחרים. הוא אמר לי פעם: כאשר מעירים לי, ראשית אני מודה על כך, ואם יש לי במה להצטדק, לאחר שאני מודה אני גם מצטדק.
סיפר תלמיד בוגר הישיבה, שהיה יושב בתפילות בקרבת מקום למשגיח, והיה רגיל להעיר לו על מקום הנחת התפילין, והמשגיח כהכרת הטוב על כך, חיבב אותו במיוחד, עד כדי כך שנסע במיוחד לחתונתו בירושלים – למרות שכמעט ולא נסע לחתונות של תלמידים – כדי להכיר טובה על דאגתו הרוחנית
נכדו חביבו רבי ישראל מאיר שרון שליט"א סיפר לו שמרן שר התורה ר' חיים קניבסקי שליט"א אוחז שאסור לענוד שעון. המשגיח שמע זאת ומיד חלץ את השעון. אחרי כמה דקות לבשו שוב. לפליאת הנכד – הסביר המשגיח: ראשית כל הורדתי את השעון, שלא תהיה לי עצלות לחשוב שמותר. אולם לאחר שהתבוננתי והגעתי למסקנה שאפשר לסמוך על שאר הגדולים שהולכים עם שעון, החזרתי את השעון. (אמנם כשבא המשגיח למסור שיחה באחת מהישיבות שתחת נשיאות הגר"ח שליט"א, הוריד את השעון, ואמר – מסתמא כאן נוהגים ללכת בלי שעון…) בדרך שחזרנו מהתפילה המשגיח היה לבוש בטלית, ואמר שיש בזה עניין ליראת שמים, אך הטלית לא כסתה את ראשו. סיפרתי לו שר' חיים מקפיד בחזור לביתו שהטלית תכסה גם את ראשו, ומיד הוא כיסה את הראש בטלית… (מתוך עבודת הימים הנוראים)
(דברי אמת כי תבוא תשע"ח)