יום חמישי ד' בשבט תשע"ט
תלולית עפר נמוכה ברשות הרבים – האם נחשבת כרשות הרבים?
תלולית עפר, מבנה קטן, וכיוצא בהם, הנמצאים ברשות הרבים: אם גובהם פחות משלושה טפחים – כיון שהרבים דורכים על בליטה בגובה כזה תוך כדי הילוכם, כחֵלק מרשות הרבים – אין הם נחשבים כרשות לעצמם, אלא הם טפֵלים לקרקע רשות הרבים ונחשבים כחלק ממנה.
ואם גובהם שלושה טפחים ויותר; שאז אין הרבים דורכים עליו מחמת גובהם, ולכן אינם נחשבים כרשות הרבים: אם יש בשטחם ארבעה על ארבעה טפחים – עד לגובה עשרה טפחים, הרי הם 'כרמלית', שאסור מדרבנן להוציא ממנה לרשות היחיד ולרשות הרבים ומגובה עשרה טפחים ומעלה – הרי הם רשות היחיד. ואם אין בשטחם ארבעה על ארבעה טפחים, הרי הם 'מקום פְּטור', שאין בו איסור מלאכת 'הוצאה'.
[שו"ע שמה, י, ומשנ"ב כח, כט, ל ו־לז; וראה שו"ע שם, ומשנ"ב לא-לה, לענין גובה תשעה טפחים]
חפירה בקרקע רשות הרבים – האם נחשבת כרשות הרבים?
ככל האמוּר לעיל, כך הדין גם בחפירה, פיר, וכיוצא בהם, שבקרקע רשות הרבים; דהיינו: אם עומקם פחות משלושה טפחים – כיון שהרבים מהלכים מעל לְשֶׁקע בעומק כזה כחֵלק מרשות הרבים – אין הם נחשבים כרשות לעצמם, אלא הם טפֵלים לקרקע רשות הרבים ונחשבים כחלק ממנה.
ואם עומקם שלושה טפחים ויותר; שאז אין הרבים דורכים עליו מחמת עומקם, ולכן אינם נחשבים כרשות הרבים: אם יש בשטחם ארבעה על ארבעה טפחים – עד לעומק עשרה טפחים, הרי הם 'כרמלית'; ומֵעומק עשרה טפחים ומעלה – הרי הם רשות היחיד. ואם אין בשטחם ארבעה על ארבעה טפחים, הרי הם 'מקום פְּטור'.
[שו"ע שמה, יא, ומשנ"ב לט ו־מב]
האם מותר לזרוק חפץ ברשות הרבים לגובה של יותר מעשרה טפחים?
רשות הרבים מגיעה עד לגובה של עשרה טפחים מקרקעיתהּ, ומעל לגובה זה – נחשב החלל שמעליה ל'מקום פְּטור'. ולכן, לדוגמה, ההולך על גבי מתקן שברשות הרבים, הגבוה עשרה טפחים או יותר – רשאי לטלטל חפצים בידיו למרחק של יותר מארבע אמות, (דהיינו, גם כאשר המתקן אינו נחשב לרשות היחיד, או ל'מקום פטור', מצד עצמו).
ולמרות זאת, אסור מדרבנן לזרוק חפץ מרשות הרבים לגובה של למעלה מעשרה טפחים – ואף כאשר מדובר בחפץ דביק מעט, העשוי להיצמד לקיר בגובה של למעלה מעשרה טפחים – מחשש שישוב ויפול ארצה, ויבוא לטלטלו בשגגה למרחק של יותר מארבע אמות.
[שו"ע שמה, יב, משנ"ב מג-מד, ושעה"צ מז-מח]