"והיה כצאת משה את האהל יקומו כל העם" (שמות לג ח)
באחד הימים ישב הגאון רבי הלל זקס זצ"ל בישיבתו כשהוא שקוע בעיונה של תורה. זה לו כבר שעות ארוכות שהוא יגע ומעמיק באחד התוספות הקשים. החברותא שלו נעדר באותו יום, והוא נותר לבדו להתעמק שעות על גבי שעות כדי להבין את עומק דברי התוספות.
והנה נכנס אחד התלמידים להיכל והבחין ביגיעתו הרבה של רבי הלל. הוא ניגש לבדוק במה מתעמק ראש הישיבה, ורבי הלל שראה אותו עובר לפניו קרא לו ושאל אותו את השאלה הבאה:
"כבר יושב אני שעות ארוכות להבין את דברי רבנו תם כאן ב'סוגיה דחרדל', ודבריו המוקשים עודם סתרי תורה בעבורי. ורצוני לשאול אותך: רואה אתה כי בית המדרש כבר ריק מאדם. לו היתה נפתחת עתה דלת ההיכל, והיינו רואים את מרנא רבנו תם זי"ע נכנס בשערי ההיכל, ואתה עומד למול קושי ההבנה בדברותיו אלו, מה היית עושה?"
השיב התלמיד: "הייתי מיד רץ לעברו כדי לשאול אותו ולבקש ממנו שיאיר לי את דבריו הקדושים בהבנת הסוגיה".
נזעק רבי הלל ואמר: "טעות היא בידך! אני במקומך הייתי בורח כל עוד נשמתי בי מההיכל, מרוב קדושתו של רבנו תם, ולא הייתי מעז כלל להעלות על דל מחשבותיי בקשה שכזאת"…
(איש לרעהו מתוך מאמר לדמותו)