בימים אחרונים נכנסו אל מעונו של רבינו הגר"ח קניבסקי שליט"א, קבוצת פעילים העוסקים בקירוב רחוקים. במסגרת הפעילות הם מקימים מסגרות שונות לבחורים הרחוקים משמירת המצוות, ומשתדלים לקרב אותם על ידי מסגרת בוקר, או ערב או סוף שבוע (כמובן לפי הביקוש).
כידוע, בתקופתינו הנסיון קשה ומר, כי היצר הרע מלך זקן וחכם מפיל רשת מתוחכמת לכל צעיר, והנסיונות האורבים לפתחו של כל אחד הם נוראיים. עם זאת, באופן בלתי מובן ומתקבל על הדעת, דווקא בתקופה הזו, ודווקא הרבה מאותם אלו שנפלו ברשתו של היצר ועברו עבירות, דווקא הם מתוך שערי הטומאה בו הם נמצאים, מרגישים את הריקנות ואת חוסר הסיפוק שמביא תאוות העולם, והם מבקשים לטעום מטעם החיים, מקדושת המצוות ומנועם התורה.
מכיון שבדרך כלל אותם נערים מתקשים להקדיש זמן רב לקיום התורה והמצוות, כל ארגוני ופעילי הקירוב מחפשים את נוסחת הזהב, מהי הדרך הנכונה למשוך אותם יותר זמן לבית המדרש, ולנצל במקסימום את הזמן בו הם קשובים לדברי התורה.
פעילי החינוך שאלו כמה שאלות, ואנו נביא בודדים על קצה המזלג.
בראשונה הם שאלו – כל בחור או איש שמגיע להתחזק, מגיע עם רמה אחרת של יראת שמים. אין בהם שווים. יש חזקים יותר וחלשים פחות. איך ניתן למסור שיעור משותף לכולם, ואולי לחלק את המשתתפים לדרגות שונות? רבינו סירב לרעיון ומיד אמר, תמסרו להם שיעור בגמרא, וכדאי להתחיל במסכת ברכות, זה שווה לכולם והכל יתעלו מזה.
השאלה הבאה עסקה, כמובן, בצורת הלימוד: האם ללמוד איתם כמו בני תורה, מתוך גמרא שורה אחרי שורה, או להסביר להם רק את כללות הנושא, 'לספר' להם על התוכן של הגמרא? מדובר כמובן בכאלה שהגמרא זרה להם לגמרי. תשובת רבינו: ללמד אותם כמו ילד רך, מתוך הגמרא, מילה אחרי מילה.
בשלב זה השיחה עסקה בשיחות המוסר. הפעילים שאלו אם נכון לספר להם על עונשי הגיהנום, על היסורים שעתידים לבוא על החוטאים, או לספר רק על נעימות הגן עדן, על שכרם של עושי רצון ה', תשובה: לא לפרט לא על זה ולא על זה, רק לדבר על סור מרע ועשה טוב באופן כללי. מבלי לפרט מדי (עי' רמב"ם פ"י מתשובה ה"ה).
(דברי שיח)