היום נלמד: איסור העיסוק בדבר אחֵר בעת עשיית מצוה
יום רביעי כ"ז בטבת תשע"ז
מדוע אסור לעסוק בכל פעולה שהיא בעת אמירת ברכה?
ב'תוכחה' שבפרשת בחוקותי נשנית מספר פעמים האמירה: "ואם תלכו עמי קרי". אחד הפירושים ל'הליכה בקרי', הוא קיום המצוות ב'מקרה', כלומר, באקראי וכפי המזדמן, ולא כעבדים המקיימים רצון אדונם. ואכן, כדי שלא יֵראה העיסוק במצוות כאקראי, אסור לעסוק בדברים אחרים בעת אמירת ברכה, תפילה, או עשיית מצוה; ואף בפעולות קלות שאינן מסיחות את הדעת, כגון לבישת בגד, והזזת חפצים ממקום למקום. וקל וחומר שאין לעסוק אז בפעולות המסיחות את הדעת. ובעת אמירת ברכה או תפילה, אסור לחשוב בדברים אחרים, ואף בדברי תורה. [שו"ע קצא, ג, ומשנ"ב ה; ביאורים ומוספים דרשו, 7-8]
האם מותר לנגב ידים בעת ברכת 'אשר יצר'?
כאמור, אסור לעסוק בדברים אחרים בעת אמירת ברכה, תפילה, או עשיית מצוה. ואיסור זה כולל אף עיסוק במצוה אחרת, אלא אם כן יעבור זמנה, שאז מותר לעסוק בשתי המצוות יחד. ויש שמתירים ניגוב ידים בעת ברכת 'על נטילת ידים' לסעודה, כיון שהניגוב חלק ממעשה הנטילה, וממילא הוא חלק מהמצוה שמברך עליה. ויש שהתירו לנגב גם בעת ברכת 'אשר יצר', משום שהנטילה נועדה גם לכבוד הברכה, והניגוב הוא חלק מהנטילה; וכן נהגו כמה מגדולי ישראל, אך יש שדקדק שלא לעשות כן. [ביה"ל קצא, ג ד"ה אסור; ביאורים ומוספים דרשו, 11-12]
האם רשאי מעביד להתנות עם עובדיו שלא יברכו את כל ברכת המזון?
חכמינו ז"ל התירו לשכירים לקצר בברכת המזון כדי שלא יתבטלו ממלאכתם על חשבון מעבידם. ותיקנו שיברכו ברכה ראשונה כרגיל, וברכה ושניה ושלישית בברכה מקוצרת משותפת, ופטרום מברכה רביעית. וכשהמעביד אוכל עמהם - אינם רשאים לקצר, כיון שבאופן זה מסתבר שהוא ניאות לכך שיברכו כרגיל. וכבר כתבו ראשונים שבזמננו חייבים השכירים לברך את כל ברכת המזון כרגיל, משום שאין דרך המעבידים להקפיד על כך, ועל דעת כן שוכרים אותם; ואף אם נמצא מעביד חריג המקפיד על כך - דעתו בטֵלה, ואף אם התנה מראש שלא יוכלו לברך כרגיל. [שו"ע קצא, א-ב, ומשנ"ב ד; ביאורים ומוספים דרשו, 3]