הרב אהרן כהן
"לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם" (בראשית ל"ז, כ"ב)
בעיר קאליש קיבל על עצמו יהודי להעביר סחורה מוברחת מגבול גרמניה לעיר לודז', כמובן שסכנה גדולה הייתה כרוכה בזה בשל שלטונות המס.
הטעין היהודי את העגלה עם הסחורה, ויצא לדרך.
באמצע הדרך הרגיש העגלון כי בעגלתו מצויה סחורה "שחורה" וזוהי ההזדמנות לסחוט את כספו של הנוסע.
עצר העגלון את סוסיו, ופנה אל היהודי: "דע לך, שאם לא תתן לי ברגע זה מאה רובל, אנו נוסעים מכאן הישר אל המשטרה הקרובה, בשל הסחורה האסורה שבאמתחתך".
היהודי שנוכח לראות כי העגלון מדבר ברצינות, ופניו אינן כתמול שלשום, נבהל והחל לבקש רחמים:
"רחם עלי, הסחורה אינה שלי, אני רק שומר עליה. כיצד אוכל לתת לך סכום גבוה שכזה? בכיסי יש רק רובלים אחדים, ומנין אתן לך סכום כה גדול של מאה רובלים? האם נראה לך שמשלחי יאמין לי כי נאלצתי לשלם מכיסי?! נוסף לכך אקפח את כל פרנסתי" .געה הנוסע בבכי רב.
אך לשווא, כל דבריו נפלו על אוזניים אטומות. בעזות מצח אמר לו העגלון: "גם אני אינני בעל הכרכרה ומקבל שכר תמורת עבודתי. האם מישהו מרחם עלי?!" קצף העגלון והוסיף: "אם אין לך כסף מזומן, מוכן אני לוותר לך ולקבל סחורה בשווי של מאה רובל…" בלית ברירה נאלץ היהודי לתת לו סחורה בשווי זה, רק אז הובילו העגלון למחוז חפצו.
רשם היהודי את פרטי העגלה והלך אל בית רב העיר רבי אליהו חיים מייזל זצ"ל. כששמע הרב את הסיפור, הורה ליהודי להישאר ימים אחדים בעיר כדי לראות איך יטפל בנושא. בינתיים, ציווה הרב למשמשו ללכת לתחנת העגלות, לחפש עגלה במספר שנקב, ולהזמין את העגלון אליו בשעת הצהרים, למען יוכל לצאת למסעו מיד אחרי הארוחה. העגלון שקפץ על ההזמנה הופיע בשעה היעודה. פנה אליו הרב ואמר לו: "עסוק אני עכשיו בעניין חשוב מאד, סעד לבך כאן בביתי, ובינתיים אסיים את ענייני ואתפנה". באותה שעה, ציווה הרב למשמשו להכניס את הסוס והעגלה לתוך חצר סמויה מן העין ולסגור את השער.
כאשר סיים העגלון לסעוד את סעודתו, קם ויצא מביתו של הרב, ולהפתעתו הרבה לא מצא את מרכבתו. הלך לחפש את העגלה בכל הסביבה אך לשוא, העגלה לא נמצאה.
"הארוחה בבית הרב עלתה לי ביוקר", חשב לעצמו העגלון. חיוור כסיד נכנס לרב וקרא מנהמת לבו: "רבי, אסון ארע לי, גדול מנשוא, הסוס והמרכבה אינם שלי, בעליהם ידוע כאיש נוקשה, ואם רק ישמע שנגנבו הוא ינקום בי, ואף ימסרני למשטרה בטענה שמכרתי את סוסו ועגלתו, ואת הכסף שלשלתי לכיסי, כיצד אפשר להמיט עלי אסון שכזה?" התייפח העגלון.
"מדוע אתה מרעיש עולמות"? השיב הרב מייזל, "לא אונה לך כל רע, קח את מאת הרובלים ששדדת אתמול מיהודי מסכן מקאליש וקנה לך בהם סוס ומרכבה…" פני העגלון חפו.
הוסיף הרב לגעור בו: "מושחת, האם חסת על יהודי מסכן בשעה שהתחנן לפניך? האם ריחמת עליו בשעה שהפציר בך להרפות ממנו, כי הסחורה איננה שלו ועלול להפסיד את פרנסתו? גם שוכרו היה עלול לחשוד בו כי ידו במעל, באיזו זכות אתה בא לדרוש רחמים עליך? זה הגמול שלך!"
גמגם העגלון: "רבי, בסחורה שלקחתי טרם נגעתי, היא מונחת אצלי בשלמותה, אני מוכן להחזירה".
השיב לו הרב: "אם כן, הזדרז והבא אותה לכאן, לאחר מכן נשוחח על האבידה שלך". מיהר העגלון לביתו ושב מיד עם השלל. קרא ליהודי מקליש שישב בחדר השני שיבדוק אם לא חסר דבר מכל מה שנלקח ממנו. ואכן הכל בא על מקומו בשלום. מיותר לציין שמאז פסקו הסחיטות מפחד הרב עליהם.
(מורשת אבות)