בספר 'לחנך בשמחה' מופיע ביאור נפלא בכח של אמונת חכמים. סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א מעשה שהיה עוד בחיי-חיותה של הרבנית קנייבסקי ע״ה: יום אחד, כאשר למד עם רבינו שליט"א, נשמעו דפיקות בדלת. הרבנית פתחה, ועד מהרה הגיע לחדר אברך, והודיע שבפתח נמצאת אשתו עם שאלה של פיקוח נפש. השאלה נסובה אודות טיפול מסוים שהרופאים טוענים שהיא חייבת לעשות, ואם לא – תכנס למצב של סכנה. האשה הודיעה לרופאים שלא תעשה דבר עד שתקבל לכך את הסכמתו של רבינו שליט"א.
כששמע רבינו שליט"א את הענין, הניף את ידו בביטול ואמר: "היא לא צריכה לעשות את הטיפול, הכל יהיה בסדר בעזרת ה'".
ת״ח אחד ששהה בחדר, החציף מעט את פניו ושאל את רבינו: "הרי לא מדובר ברופאים שאינם יודעים מה שהם מדברים; אם הרופא טוען שיש צורך דחוף לבצע את הטיפול, כיצד אפשר להורות לאשה שלא תציית להוראה?" ורבינו מניף שוב את ידו, ואומר בצורה יותר ברורה: "הכל יהיה בסדר בעזרת ה'".
האשה עזבה את הבית בשמחה, אבל האווירה בחדרו של רבינו עדיין לא נרגעה… היה שם ת״ח נוסף, שהחציף גם הוא את פניו, והמשיך לשאול על ההוראה שיצאה זה-עתה מפי רבינו: הכיצד אפשר להורות כך, לאחר שהרופאים המומחים אמרו מה שאמרו, ׳ובדרך כלל הם יודעים מה שהם מדברים׳!
נענה רבנו שליט"א ואמר: "בוודאי שהרופאים לא מדברים סתם כך, ובדרך כלל הם סוללים נתיב רפואי שיש צורך לעשותו. אבל האשה הזאת הוכיחה – בעצם זה שבאה לשאול, שהיא סבורה שיש דבר החשוב יותר מדעתם של הרופאים, והוא הוא הקובע, ובכך הוציאה את עצמה מהמסלול הרגיל של חוות דעתם של הרופאים, והפקידה את גורלה במקום אחר, ששמו אמונת חכמים. ואם כן יש לה את הכח לבטל את הערוץ הטבעי של חיי האדם ולצעוד בערוץ אחר לגמרי".
(דברי שיח וישלח תשע"ה)