תקציר הפרקים הקודמים:
כמעט כל בתי העיירה ראדין עלו באש, מלבד ביתם של החפץ חיים, בני משפחתו ועוד 22 בתי יהודים אחרים. החפץ חיים יצא לגייס תרומות במשך עשרה שבועות. זמן קצר לאחר שובו נפטרה רעיתו הרבנית. מכתב מגיע מעורך דין יהודי מוילנא, המציין כי על פי החוק בממלכת רוסיה, תושבי עיירה שנשרפה באש יכולים לבקש סיוע כספי מקרן ממשלתית שהוקמה במיוחד לשם כך, רבי אריה לייב הכהן מגיש את הבקשה כדת וכדין, וכעבור חודשים אחדים מתפרסמת הודעה בעיתון, לפיה הוקצו 25 אלף רובלים לטובת תושבי העיירה. שנה אחרי השריפה הגדולה, שוב פורצת אש מביתו של אחד הערלים, וגזיר עץ בוער באש מתעופף ברוח וגורם לשרפה נוספת שכילתה את כל 26 הבתים ששרדו את השרפה הקודמת, בהם גם ביתו של מרנא החפץ חיים זיע"א.
הדיבורים אודות עלייה לארץ הקודש נותרו לעת עתה תלויים באוויר. מרנא החפץ חיים לא העלה על דעתו לעזוב את העיירה ראדין לפני שיקומה המלא. קול הלמות הפטישים המשיך להדהד בחללה של העיירה עוד זמן רב, טרם נשלמה בנייתם המחודשת של הבתים שנשרפו בשנה שעברה, ואילו הבתים שנשרפו בדלקה השניה, עדיין עמדו שרופים והרוסים עד היסוד.
פועלים נוספים נשכרו כדי לפנות את האודים העשנים והמפוחמים, הדיירים שנותרו מחוסרי קורת גג ובשנה שעברה דחסו אל בתיהם את אלו שבתיהם נשרפו, זכו עתה לגמול דומה מאת חבריהם שכבר הספיקו לבנות מחדש את בתיהם, גם אם באופן חלקי בלבד.
מרנא החפץ חיים שח באותה עת לבנו רבי אריה לייב, שנראה כי נגזרה על העיירה כולה גזרת כליה, ומן השמים חסו על דייריה והגזרה התבצעה בשתי הזדמנויות, כך שכשרוב בתי העיירה נשרפו נותרו על תילם 26 בתים, ורק לאחר שאלו החלו לשקם את בתיהם, נשרפו גם הבתים הנותרים. בהקשר זה הזכיר מרנא החפץ חיים גם את מה שאמר דניאל לנבוכדנצר "וחטאיך בצדקה פרוק", ואכן הועילה הצדקה לנבוכדנצר שהתאחר עונשו בשנים עשר חודשים. "זה בדיוק מה שקרה לנו", אמר החפץ חיים לבנו, "שריפת בתינו התארכה בשנים עשר חודשים כדי שנוכל לסייע לתושבי העירה שבתיהם נשרפו בשנה שעברה, ואלמלא היו בתינו ניצולים מהשרפה הקודמת, מי יודע אם היינו יכולים לסייע ולעזור לתושבי העיירה האחרים".
משפחתו של החפץ חיים התפזרה בין בתי העיירה שכבר היו בנויים בחלקם, התנאים לא היו נאותים אך קורת גג היתה, וכך גם רצפת עץ כדי לפרוש עליה שק מלא בתבן ששימש כמיטה באותם לילות אביביים.
באותם ימים כינס החפץ חיים אספה רבתי, בה נטלו חלק כל אותם יהודים שבתיהם נשרפו בפעם הקודמת. החפץ חיים תיאר באוזניהם את מצוקתם של בעלי 26 הבתים שנשרפו בדלקה השניה, והללו ידעו מקרוב עם אלו קשיים נאלצים אחיהם להתמודד. במהלך דבריו הציע החפץ חיים שמאחר והבתים שנשרפו באחרונה אינם זכאים לקבל פיצויים מהתקציב הממשלתי, ובמיוחד שרוב רובם לא ביטחו את בתיהם כמו בתי משפחתו של החפץ חיים שכן היו מבוטחים בחברת הביטוח, הוא מבקש ממשתתפי האסיפה שיסכימו לתת כל אחד מעשר מכספי הפיצויים שיקבלו מהממשלה, לטובת בעלי הדירות שבתיהם נשרפו באחרונה.
תושבי העיירה הסכימו פה אחד עם ההצעה, ומרנא החפץ חיים התרגש מאוד מההיענות הנרחבת של כל יהודי ראדין: "כמה גבוהה ונעלית היא נפש היהודי", אמר החפץ חיים בקול נרגש.
חודש סיוון הגיע, ותושבי העיירה התבשרו כי הגרף הפולני שכיהן כמושל המחוז מגיע לביקור בראדין, ומביא עמו את כספי הסיוע שהוקצו לטובת שיקומה של העיירה. כל בני העיר התכנסו לטקס ממלכתי של קבלת פנים לכבוד המושל, כלי זמר נשלפו מפה ומשם, ומיטיבי הנגן הנעימו בניגונים מרשימים.
המעמד המרכזי לכבודו של המושל התקיים בבית המדרש הגדול של ראדין, ששרד את שתי השריפות יחד עם הישיבה הקדושה. המושל התכבד לעלות על הבימה, שם נשא דברים בשפה הרוסית. הוא גם שוחח מעט עם מרנא החפץ חיים, ואף ביקש לדעת אם הוא אחד מאותם 'רבינרים' מפורסמים שהעמידה ישיבת ולאז'ין.
המושל ניצל את ההזדמנות וביקש מהנוכחים שיאמרו פרקי תהילים ויתפללו להצלחתה של הממלכה הרוסית במלחמה שהתנהלה באותם ימים בינה ובין יפן. הקהל אכן אמר מספר פרקי תהילים, בעוד המושל מעיין בספר תהילים מתורגם לרוסית שהגיש לפניו רבי אריה לייב הכהן, והמושל בעצמו מורה ליהודים אילו פרקים לומר למען הצלחתו של הצאר ניקולאי אלכסנדרוביץ רומנוב.
המימון הממשלתי אומנם הגיע, אך ידו של ראש האצילים בלידא היתה במעל, וחלוקת הכספים נעשתה באופן לא הוגן ולא שוויוני, כשיהודי העיירה מופלים לרעה לעומת שכניהם הערלים.