תקציר הפרקים הקודמים:
כמעט כל בתי העיירה ראדין עלו באש, מלבד ביתם של החפץ חיים, בני משפחתו ועוד 22 בתי יהודים אחרים. החפץ חיים יצא לגייס תרומות במשך עשרה שבועות. זמן קצר לאחר שובו נפטרה רעיתו הרבנית. מכתב מגיע מעורך דין יהודי מוילנא, המציין כי על פי החוק בממלכת רוסיה, תושבי עיירה שנשרפה באש יכולים לבקש סיוע כספי מקרן ממשלתית שהוקמה במיוחד לשם כך, רבי אריה לייב הכהן מגיש את הבקשה כדת וכדין, וכעבור חודשים אחדים מתפרסמת הודעה בעיתון, לפיה הוקצו 25 אלף רובלים לטובת תושבי העיירה. שנה אחרי השריפה הגדולה, שוב פורצת אש מביתו של אחד הערלים, וגזיר עץ בוער באש מתעופף ברוח ופוגע במחסן העצים שבחצר ביתו של החפץ חיים.
העשן שעלה ממחסן העצים הבוער באש הזעיק את כל בני העיירה לכיוון ביתו של החפץ חיים. למרבה הפלא לא נשרף ביתו של הערל אשר ממנו יהום כל הסער הזה. המדורה הקטנה שניצתה שם כובתה בקלות רבה, ולעת עתה רק בית העצים של משפחת החפץ חיים עולה בלהבות.
קולות הפצפוץ שבקעו מתחת ללשונות האש האכזריות הלכו והתחזקו. גיצי שלהבת התעופפו לכל עבר והנה מתחיל בית משפחת רבי אהרן הכהן להיתפס בלהבות. קורות העץ שהרכיבו את דפנותיו של הבית העלו עשן שחור משחור, ואט אט הפך הבית כולו למפוחם עד שקרס תחתיו באוושה קולנית. באותה העת היו בני משפחתו של החפץ חיים נתונים בקלחת של עשייה. המאורע המתגלגל אינו מאפשר להם לעמוד מנגד ולהביט בהתרחשות. במרוץ נגד איתני הטבע הם מיהרו להוציא מהבית חפצים ורהיטים ככל שעלה בידם.
ראשונים הוציאו כמובן ספרי הקודש ובהם גם גיליונות הנייר של הכרך השישי של המשנה הברורה, עליו היה החפץ חיים עמל באותם ימים. המזוזות נעקרו ממשקופי הדלתות והועברו אחר כבוד לרשות הרבים, הרחק מהלהבה המאיימת. שכנים טובי לב התגייסו לעזרה וסייעו להוציא מבתיהם של החפץ חיים, אחותו וילדיו גם רהיטים ככל האפשר.
הלהבות כבר החלו לדלג מביתה של משפחת רבי אהרן הכהן לבית אחותו של החפץ חיים אשר היה במבנה אחד עם בית החפץ חיים עצמו. שני הבתים נפלו שדודים ועשנם התעלה אל על, כשהוא צובע את שמיה התכולים של העיירה בעננה שחורה ומפויחת. משם המשיכה הדלקה לביתו של רבי אריה לייב ועברה מבית לבית עד שכילתה את מלאכתה ותשקע האש.
האסון היה כבד. עשרים וששה בתים עלו בלהבות. בדיוק אותם בתים ששרדו את הדלקה הקודמת, אשר אירעה כשנה קודם לכן. אותם בתים שנותרו לפליטה לפני שנה, הפכו זה עתה למאכולת אש, ומכל בתי העיירה נותרו רק הישיבה ובית הכנסת ששרדו את שתי השריפות גם יחד.
למרות שהאובדן היה כבד עד מאוד, הוא לא הגיע בממדיו ובחומרתו לזה שאירע בראדין שנה קודם לכן, ולא רק בגלל שמספר הבתים שנשרפו בפעם הקודמת היה גדול פי שמונה מאלו שנשרפו הפעם. בשרפה הקודמת השתוללה רוח סערה בין בתי העיירה, והאש קיפצה במהירות מבית לבית עד שבתוך זמן קצר מאוד כבר עלו כמאתיים בתים בלהבות. הפעם, למעט אותו משב רוח בודד שהעיף את גזיר העץ הבוער מבית הנוכרי למחסן העצים בחצרו של החפץ חיים, היה מזג האוויר נוח יותר. האש התקדמה באיטיות, מה שאפשר לדיירי הבתים להציל הרבה מהרכוש שהיה בבתיהם.
למשפחת החפץ חיים האירה קרן אור נוספת את המצב החשוך שנפל עליה: לאחר השרפה הגדולה שאירעה אשתקד, הציע רבי אריה לייב לאביו הקדוש לעשות ביטוח לכל בתי המשפחה, כדי שאם חלילה וחס תתרחש שרפה נוספת לא יהיה האסון גדול כל כך, ולא תישאר המשפחה כולה חסרת כל. החפץ חיים לא אבה לשמוע בקול בנו, בהסבירו כי יש בכך פגם במידת הביטחון, וכי חובת ההשתדלות חלה רק בעניינים שהזיקם מצוי. אבל רבי אריה לייב מיאן למצוא מרגוע, ובהזדמנות הראשונה בה פקד סוכן ביטוח את העיירה, מיהר לבטח אצלו את כל ארבעת הבתים שבחצר החפץ חיים.
אולם יתר דיירי 26 הבתים שנשרפו הפעם, היו מהעניים ביותר בעיירה ראדין, וידם לא השיגה כדי לבטח את בתיהם אחרי השרפה הקודמת. הללו נותרו בעירום ובחוסר כל, ומצבם היה אף גרוע מזה של הניזוקים בשרפה הקודמת, כי אלו שניזוקו בראשונה זכו למימון מהקרן הממשלתית השמורה לעיירות שרוב בתיהן עלו באש, ואילו הבתים שעלו באש שנה לאחר מכן, לא היו זכאים למימון כלשהו, לאחר שכספי המענק, שעדיין לא הגיעו לראדין, כבר חולקו מראש בין התושבים בחלוקה שבוצעה על ידי פקידי הממשל ושאין לחזור ממנה.
החפץ חיים בעצמו היה שבור ורצוץ. מכה אחר מכה ניחתה עליו, ואם לא די בפטירתה של אשת נעוריו, ובטרחה הרבה שהטריח עצמו בשנה האחרונה כדי לסייע לתושבי העיירה, ניחת עליו אסון כזה שהותיר אותו נע ונד ונזקק לחסדי הבריות לאחר שכל ימיו הקפיד שלא לקבל מתנת בשר ודם בשום אופן. בלבו החלו להתחזק המחשבות בהן עסק כבר שנים רבות קודם לכן, לעזוב מאחוריו את הכל ולעלות לארץ הקודש.