ברכות על טבילת כלים מול ברכה על קביעת מזוזה

שאלה

למה מברכים על טבילת כלי או כלים כשיש כמה. ואילו מזוזה תמיד בלשון יחיד גם כשיש כמה מזוזות שקובעים באותו בית?

תשובה

השאלה הזו היא שאלה שדנו עליה רבני הדורות האחרונים. ונאמרו עליה כמה תירוצים, הבאתי את חלקם:

הרב חיים פנחס שיינברג ראש ישיבת תורה אור הנהיג סדר לימוד מקורי ומרתק בימי חמישי בערב לקראת סוף השבוע, שבו התקבצו בחורי ישיבה רבים מרחבי ירושלים, הרב נהג לשאול שאלה מאתגרת ומרתקת שגרמה לבית המדרש לסעור, בסוף השיעור היה הרב מסכם את הדיון ועונה על השאלה, לרוב בעזרת חילוק עמוק ועדין שמצריך מחשבה עדינה להבין את הבדל. השאלות המשא ומתן המרתק והתשובות, הודפסו בספר משמרת חיים. שאלתך היא אחת השאלות שהרב שאל (משמרת חיים עמ' צד), והרב השיב בחילוק עדין, במצות מזוזה כל שער מחייבת את האדם במצות מזוזה, וכל מצוה עומדת בפני עצמה, ואף שברכה אחת יכולה לפטור כמה מצות כל מצוה היא יחידה נפרדת בפני עצמה, ולכן הציווי והמצוה הוא לקבוע מזוזה ולא מזוזות. אך אין מצוה להטביל את הכלי, ולא הכלי מחייב טבילה, אלא על האדם יש איסור להשתמש בכלי שאינו טבול, ולכן כדי לקיים את המצוה חייב להטביל את כליו, ולכן נחשב הדבר שיש מצוה אחת להטביל את כל הכלים, ומתאים הלשון 'על טבילת כלים'.

הרב מרדכי וינקלר מגדולי יהדות הונגריה לפני השואה [חמיו של רבה של ירושלים הרב וויס] בספרו לבושי מרדכי (מהדורה רביעאי סימן רנד) העלה תירוץ דקדוקי נפלא, בקרב בעלי הדקדוק ישנו כלל שתיבה מושאלת או שם העצם של האדם לעולם לא יבא בלשון רבים, לדוגמא כאשר ישנם 3 אנשים הקרויים ראובן, מבחינה דקדוקית תקנית אין לומר 'הראובנים', ראה שם את ההסבר לכלל זה. וכיון שמזוזה אינה שם הקלף הכתוב, אלא שם צדדי המשקוף שעליו מונחת המזוזה, ובלשון מושאלת קרויה אף הקלף מזוזה, כאשר מדברים על כמה משקופים ניתן לומר מזוזות ביתך, אולם כאשר מדברים על הקלף הקרויה רק בלשון מושאלת מזוזה, אין לקרוא למזוזה בלשון רבים מזוזות. למרות שבשפת היום יום ואף בספרי הקדמונים נהוג לומר מזוזות, כיון שאינה לשון תקנית בברכה נמנעו מלהשתמש במטבע לשון זו.

הרב שמואל וואזנר מפוסקי דורנו בספרו שבט הלוי (חלק ו סימן קסז) השיב תירוץ דומה, שמצד אחד חכמים רצו להשתמש בלשון התורה מזוזות ביתך, מאידך רצו להבדיל בין צדדי המשקוף עצמו, לבין הקלף, ולכן הקפידו לקרוא לו בלשון יחיד, בעוד שצדדי המשקוף הם תמיד שתים, וקרויים תמיד בלשון רבים.

חילוק נוסף חילק הרב, שבמזוזה לא ניתן לקבוע בבת אחת כמה מזוזה, ובהכרח על האדם לעשות מצוה אחת ורק אח"כ יכול לקיים מצוה שניה. וכיון שאין אפשרות לקיים כמה מצות של מזוזה בבת אחת, תיקנו ברכה בלשון יחיד. אולם כלים ניתן להטביל הרבה כלים בבת אחת, ולכן ניתן לברך על טבילת כלים.

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א