ארבע פרשיות

ר' חיים שלום וברכה

שאלה מעולה, אני מצרף לך מה שכתבתי בעבר על הנושא.

רש"י (ז א) פירש, וז"ל: 'וראש חדש ניסן היה, בשני נשרפה הפרה, בשלישי הזו הזיה ראשונה, ובשביעי גלחו'. עכ"ל. ומקורו דאיתא בגיטין (ס.): 'דאמר רבי לוי שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן. אלו הן, פרשת כהנים, ופרשת לוים, ופרשת טמאים, ופרשת שילוח טמאים, ופרשת אחרי מות, ופרשת שתויי יין, ופרשת נרות, ופרשת פרה אדומה'. ופירש רש"י (ד"ה ופרשת), וז"ל: 'ופרשת פרה אדומה. לפי שביום המחרת נשרפה הפרה להיות נטהרין לפסחיהן. וקודם לכן לא יכלו לעשותה, דבעינן והזה אל נכח פני אהל מועד (במדבר יט). והכי אמרינן במסכת מגילה ירושלמי באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה'. עכ"ל. וכוונתו דאיתא בירושלמי (מגילה פ"ג ה"ה) 'רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינה, בדין הוא שתקדים החודש לפרה, שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה. ולמה פרה קודמת, שהיא טהרתן של כל ישראל'.

והנה כתב הלבוש (או"ח סי' תרפה סעי' א), וז"ל: 'השלישית פרשת פרה אדומה, והיא בשבת שקודם פרשת החודש שכן היה שריפתה במדבר סמוך לניסן, כדי להזות בה את ישראל באפר החטאת מיד אחר הקמת המשכן, כדי שיהיו טהורים ויוכלו לעשות את הפסח בזמנו, לכך קורין פרשה זו להתפלל לפניו יתברך שגם עלינו יזרוק מים טהורים במהרה'. עכ"ל. והעתיקו המשנה ברורה (סי' תרפה סק"א). ומשמע שהפרה נשרפה בסוף אדר סמוך לניסן, ולכן קוראים את פרשת פרה בסוף אדר סמוך לניסן.

ותמה במשחא דרבותא (ח"ג סי' תרפה) על הלבוש, שהרי מבואר בנ"ל שלא נשרפה הפרה במדבר באדר סמוך לניסן, אלא בב' ניסן.

לפום ריהטא אפשר לומר שכוונת הלבוש 'סמוך לראש חודש ניסן', והיינו שבמדבר היה סמוך מיד לאחר ראש חודש בב' לניסן, ואף אנו מסמיכים אותו בשבת קודם. ואף שהתם היה סמוך לאחריו, ואצלנו הוא סמוך קודם, לא חש הלבוש להאריך ולפרש טעם הירושלמי מדוע אנו מקדימים.

ועוד נראה, דיש דין בטמא שישמור ז' ימים שלא יטמא למת. ויש לחקור האם צריך ז' שלמים, או שסגי מקצת היום ככולו, וכן יש לעיין האם היום הראשון היינו היום שנטמא בו, ואינו צריך לפרוש בו מהטומאה, או שהיום הראשון היינו היום הראשון לטהרתו. ואם ננקוט שהיום הראשון יכול להטמא בו, ניחא שנאמרה הפרשה בא' ניסן, והזו בשלישי, שהרי לאחר שנאמרה הפרשה נשמרו מטומאה יום השני, או מקצת יום א' ויום ב', ולכן הזו בג'. אך לפי הצד שצריך ז' נקיים שלמים, קשה כיצד הזו בג', והרי הלויים לא ידעו להזהר מטומאה בתחילת יום א'. ובפרט אי היסח הדעת פוסל. וצריך לומר שאין הכי נמי היתה הוראת שעה למשה בכ"ט אדר סמוך לערב שיפרשו הלווים מטומאת מת כל היום, ונאמר לו שכל הפרשה ימסר לו למחרת.

ויתכן גם שכוונת הלבוש תחילת עסק שריפתה היתה באדר סמוך לניסן, ושריפתה לאו דוקא. [וסמך לזה קצת מדברי הלבוש שכתב 'ויש אומרים גם כן שהיא דאורייתא מהאי טעמא'. וצ"ב שהרי הלבוש כתב הטעם 'לכך קורין פרשה זו להתפלל לפניו יתברך שגם עלינו יזרוק מים טהורים במהרה'. ובהכרח שמוטל עלינו להטהר, ואין בידנו לעשות השתדלות בענין, מלבד לישא כפינו אל קל בשמים ולזעוק ולהתחנן שבמהרה יטהרנו. ולכן ההשתדלות שבידנו לעשות הוא לקרוא את הפרשה להזכיר לעם להתחנן ולהתפלל על כך. וכיון שזהו ההשתדלות שבידנו לעשות לקיים את החיוב מדאורייתא לטהר ברגל, חיוב זה מדאורייתא. וממילא אף אנו עושים את תחילת העסק בפרה באדר סמוך לניסן].

ועוד אפשר שסבר הלבוש שכל זה רק למ"ד מגילות מגילות ניתנה תורה. וממילא לא נאמר פרשת פרה עד ראש חודש. אך הלבוש פסק כמ"ד שכל התורה כולה ניתנה בהר סיני עם כל דקדוקיה ופרטיה, וממילא כבר ידע משה דיני הפרה. ואף אם לא היה יכול לשרוף את הפרה עד שיהיה פתח אהל מועד, הורה משה רבינו פרשה זו ללווים קודם, כדי שיפרשו מטומאה, ויוכל לשרוף את הפרה בראש חודש ניסן עצמו מיד כשהוקם המשכן. ונמצא שתחילת העסק של שריפת הפרה, התחיל בכ"ח אדר, שהוא יום א' למנין, ומנו כ"ט אדר. ובא' ניסן הוקם המשכן ושרפו את הפרה, והזו בו ביום הזאת ג'. וכוונת הלבוש תחילת עסק שריפת הפרה היתה סמוכה לניסן.

ועוד אפשר שמצא הלבוש מ"ד הסובר שאפשר לשרוף את הפרה גם בשבעת ימי המילואים, אף שהקמת המשכן היתה ארעי, וסבר שגם לזה יש שם פתח אהל מועד. ולפי זה לשיטה זו באמת היתה שריפתה בז' ימים שקודם ראש חודש ניסן.

אולם יש שאלה אחרת כיצד יתכן ובשני נשרפה הפרה, והרי הכהן צריך הפרשה ז' ימים מביתו, כפי שמבואר במשנה (פרה פ"ג מ"א). ואם הצטוו רק בא' ניסן כיצד קיימו דין זה.

ויתכן וחיוב הפרשה מדרבנן, וטרם תוקן הדין. או שמספיק מה שאלעזר היה ז' ימי המילואים מופרש מביתו. או שהירושלמי סובר כמ"ד שכבר נצטוו על כך במרה, ולכן ניתן היה להפרישו מראש.

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א