בכל יום שלישי היה רבנו הגר"י אדלשטיין זצ"ל מקדיש שעות ארוכות לקבלת קהל, במהלכן צבאו המונים על דלתות ביתו ליהנות ממנו עצה ותושיה. שעות אלו היו קודש קדשים. למרות שהדלת נפתחה רק בשעה שש בערב, לאחר שרבנו היה כבר אחרי יום גדוש בתורה והרבצתה, בעבודת ד' ובכתר הרבנות והדיינות, עם כל זאת היה מתיישב במאור פנים ושומע כל אחד מתוך לב רחב ורחום.
סיפור מדהים המאפיין את רבנו יותר מכל, מספר לנו אחד הנכדים: "שנים רבות היתה קבלת הקהל העיקרית מתקיימת במוצאי שבתות. לפני קרוב לעשר שנים, בעת שעלה רבנו על כסא גבוה כדי להוריד מהארון למעלה יין להבדלה – היות ומעולם לא ביקש שיעזרו לו ולא הסכים שיסייעו בעדו – נפל לפתע מהכסא. היה ברור לנו שנחבל קשות ויש לו שברים רבים בגופו, כי ראינו שאינו מסוגל לזוז מרוב כאבים ואף ביקש שיעזרו לו להתיישב על כסא ולהבדיל.
"לאחר ההבדלה, שאלתי את רבנו אם להזמין אמבולנס שיפנהו לבית החולים, אך הוא השיב לי בקול ברור: 'לא! הרי הזמנתי לכאן אנשים, הם יחכו לי'… היה זה מוצאי שבת חורפית, וכך ישב רבנו במשך שלוש וחצי שעות וקיבל את כל האנשים שהוזמנו ותיאמו מראש לקבל את עצתו וברכותיו. רבנו ישב עם כל אחד בסבלנות יתירה שהיתה קיימת רק במעונו, והדריך כל אחד בכל כוחו ברחימאיות אין קץ. רק כשנגמרו השואלים, שאלני רבנו אם יש עוד אנשים המחכים לו. משעניתי בשלילה, ביקשני שאזמין אמבולנס כמה שיותר מהר. וכך עשיתי.
"כשהגיע האמבולנס, שאלתיו אם להוריד אותו עם כסא גלגלים, אבל רבנו ביקש ממני שאחכה מעט, כי הוא 'חייב' לכתוב מכתב לאחד שהבטיח לו לעשות זאת היום. כך ישב וכתב את המכתב במסירות נפש, באותה תנוחה אופיינית שהורגל בה כל ימי חייו. כשהורדתי את רבנו לאחר מכן במדרגות לעבר האמבולנס, ראיתיו רועד כולו. שאלתיו אם קר לו, ורבנו משיב לי: 'לא קר, אבל הכאבים הם בלתי נסבלים ממש'… כשהגענו לבית החולים, התברר שרבנו סובל משברים חמורים בגופו וכך שכב כמה חודשים מתוך ייסורים קשים ומרים עד שנרפא לגמרי".
ממשיך הנכד ומספר בהתפעלות: "התפעלתי כל כך לראות זאת, כי היו אלו שעות בהן היו לו ייסורים נוראים, אך רבנו בחפצו העז לסייע לרבים שביקשו את טובתו, לא שת ליבו לכל צרכיו האישיים והתמסר כולו אך ורק בעבורם. גם כשקם ממיטת חוליו, היה זה כשנקרא בהזדמנות הראשונה לסייע ליהודי שביקש ממנו דבר מה חשוב שלא סבל דיחוי. הרופאים לא האמינו שרבנו קם ממיטתו, אבל הוא, שראה כי כוחותיו מאפשרים לו לעשות זאת, קם מיד והתגבר כארי בחדווה.
(מתוך מאמר לדמותו מאת הרב יוסף מאיר האס ב'המבשר תורני')