"וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה" (דברים כ', ז')
כ"ק מרן אדמו"ר מסלונים זי"ע, בעל 'נתיבות שלום', התברך במכלול מידת האצילות. איש אשכולות היה רבינו, "מאי אשכולות", שואלת הגמ' – "שהכל בו".
אך אין ספק, כמה שידינו, יד קצרה, מגעת, שענין החינוך עמד בראש מעייניו כל הימים, וכפי שאחד מאנשי החינוך הגדולים שבדור, התבטא בפני כותב השורות: "הרבי מסלונים היה כל כולו חינוך", ואף הוסיף, שבאי ביתו שעסקו במלאכת החינוך הצליחו במלאכתם, לא משום שלמדו מקצוע החינוך, אלא משום שהם גדלו בבית שהחינוך זרם בעורקיהם. וכפי שהוא עצמו זי"ע התבטא פעמים רבות, שהחינוך הינו אצלנו כדוגמת 'משרד המופקד על הבטחון' – החשוב שבמשרדי הממשלה, אשר ענייני המדינה המהותיים ביותר מופקדים במשרד זה. וכלשונו: "נושא החינוך הוא העומד בראש סולם העדיפויות שכן הוא הבסיס והיסוד להמשכיות הקיום שלנו".
● ● ●
לפני שנים רבות, ורבינו ראש ישיבה צעיר, נקרא אחד הבחורים אל חדרו לקבל 'נזיפה' על איחוריו לתפילת שחרית בישיבה. כשנכנס הבחור לחדרו של ראש הישיבה האהוב, פתח רבינו ואמר: "כדי לקבל נזיפה אנו צריכים להיות בקשר אחד עם השני, לכן הזמן לתת מוסר לא ראוי כרגע, נמתין כמה ימים כדי לחזק את הקשר שלנו, ואז – כשהאהבה תשרור בינינו – תכנס שוב ואתן לך מוסר על איחוריך לתפילות בהיכל הישיבה".
בדומה לזה שמענו מפיו של הגה"ח הישיש, מגדולי תלמידיו של רבינו, רבי דוד שלזינגר שליט"א, כי בעת ששימש כמשגיח בישיבת 'בית אברהם' הגיע אליו אחד הבחורים ואמר לו: "ברצוני לעזוב את הישיבה ולחפש מקום לימודים אחר", ולתמיהתו של רבי דוד הוסיף הבחור ונתן טעם להחלטתו: "לצערי אני לא לומד רוב שעות היום אלא יושב בטל, וכשראש הישיבה עובר בהיכל הישיבה ורואה את מעשיי, גורם לו הדבר צער, ואיני מסוגל לצער כל כך את ראש הישיבה, לכן ברצוני לעזוב את הישיבה".
רבינו היה מספר שבהיותו ראש ישיבה בתל אביב, לפני שהקים את ישיבת 'בית אברהם' (בשנים ת"ש – תש"א), שאל אותו פעם המשגיח של הישיבה: "מה סוד כח השפעתך על התלמידים, עד שהעונש הגדול ביותר עבורם הוא, כשאני מאיים עליהם שאספר את מעשיהם לראש הישיבה?", לתמיהתו של המשגיח השיב רבינו: "אני רוחש להם בליבי אהבה רבה, לכן הם לא רוצים לצער אותי".
● ● ●
כשהיה צורך פעם במלמדים לאחד מהתתי"ם, ביקש רבינו מציבור האברכים, שמי שסבור שביכולתו ללמד ילדים, יציע עצמו לנסות את התפקיד. והוסיף שתחילת דרכו כמגיד שיעור היתה בהיותו אברך צעיר בטבריה, כשביקשוהו לומר שיעורים לבחורים כממלא מקום של הגה"ח ר' מתתיהו לוריא, בעת שנסע 'נסיעה' לאדמו"ר מוהרשד"י הי"ד. אחד מהנוכחים שאל את הרבי שכאן הלא מדובר בילדים בגיל הרך ולא בבחורים, אמר לו רבינו: "לא הבנת את כוונתי, הנסיון הוא לראות האם אתה אוהב את תלמידיך כפי שהנך אוהב את בניך, ולנסיון מסוג זה, לא משנה גיל התלמיד".
בשנתו האחרונה התבטא רבינו לאחד מתלמידיו: "אני מתבונן על תלמידיי ורואה שיש ביניהם גדולי תורה וחסידות, במה זכיתי לכל זה? משום שאהבתי אותם אהבת נפש".
במאמר מוסגר יצויין, שרבינו היה אומר שגם החניך צריך מצידו להתרומם ולהגביה עצמו לכיוון המחנך. לאחר תפילת שחרית כשהגיע בחור בר מצווה להנחת תפילין, היה עורך מעין 'לחיים טיש' קצר, בו היה מרעיף מברכותיו על חתן המצוות הטרי, ומדבר על מעלת התפילין הקדושות שהתחיל הבחור להניח זה עתה. ארע פעם כשהמשמש בקודש מזג יין בכוסיות, כדי שהרבי יאחל "לחיים" ויברך את חתן הבר מצוה, נשפך מעט יין על המפה. כשראה זאת רבינו אמר לו: "בא אלמד אותך כיצד מוזגים" – נוטלים את הכוסית, מרימים אותה לעבר הבקבוק, וכך מוזגים לתוכה, והפטיר: "כדי שהמחנך יוכל להשפיע, על החניך להגביה את עצמו לכיוון המקבל, כי אם לא יגביה עצמו יישפך לצדדים"…
● ● ●
הרבי אמר: "מכיר אני הורים שלוחצים על ילדם להתפלל כדבעי, בצורה כזו מה הילד יעשה כשיגדל? הוא יצעק על ילדיו שלו! העצה היא שהאב יתפלל כראוי, בכדי שהילד יקלוט מהי תפילה כדת וכנכון, ובבוא העת גם הוא יתפלל כראוי". אחד ממקורביו התלונן באזניו שכשהוא חוזר מבית הכנסת בליל ש"ק ורוצה להתחיל 'שלום עליכם', שוכבים ילדיו על הספה ומשחקים ולא יושבים על יד השולחן, וזה מפריע לו מאד. "איך מגיעה אליך כזו מחשבה?!", תמה רבינו, והוסיף: "תשיר אתה לעצמך זמירות, ושלא יעניין אותך מעשיהם כלל וכלל".
בהזדמנות אחרת סיפר אותו חסיד לרבי, שבעת אמירת ה'הלל' בבית הכנסת הפריעו לו ילדיו מאד, ואחר ה'הלל' ממש כעס עליהם. ענה לו הרבי: "הלל הוא מצווה דרבנן, ואילו איסור כעס הוא דאורייתא!"
בעודו צעיר לימים, כשנכנס ליל התקדש חג לעריכת הסדר, הלכה בתו הקטנה, משכה את המפה הצחורה וכל השולחן הערוך התהפך על הרצפה בקול רעש גדול. באותו רגע רץ הרבי לביתו, הרגיעה ופייס את מבוכתה הגדולה.
בחג הסוכות היו בני הישיבה מברכים על הד' מינים המהודרים של ראש הישיבה הנערץ. קרה פעם שאחד התלמידים ניגש בדחילו ורחימו לאתרוגו של רה"י, ומיד כשקיבל את פרי ההדר, נפל האתרוג מידו ונפסל לתדהמת העומדים במקום. הרבי רץ מיד לאותו בחור להרגיעו על מה שקרה, ולראות שלא יתעצב על ליבו.
חינוך למידות טובות
רבינו היה דוגל תמיד בסיסמה כי "המידות הן מעל הכל". הוא חינך למידות טובות ודיבר על זה בהזדמנויות רבות. בעידודו ובהשראתו היו מונהגים בבתי החינוך של חסידות סלונים 'חודש המידות', שבו היו התלמידים משקיעים כוחם ומרצם ותשומת ליבם לעבודת המידות. נכדיו מספרים שכשהיו מראים לרבי את התעודות שלהם שקיבלו בחיידר, היה דבר ראשון שם עינו על הציון במידות ודרך ארץ. הוא היה מדגיש שזה המבחן האמיתי על מהותו של האדם, עוד יותר מההישגים בלימוד.
פעם ראה שני בחורים אשר כל אחד מהם החזיק בידו מזוודה, אמר להם הרבי: "אם כל אחד מכם היה מחזיק את חבילתו של רעהו הייתם מקיימים חסד בגופכם, עתה שכל אחד מכם אוחז את חבילתו שלו, הנכם סתם סבלים פשוטים".
פעם נתבקש חתן לפני נישואיו מהרבי, להכין תכנית רוחנית מפורטת בכתב, במה עליו להתחזק לקראת יומו הגדול. הבחור נכנס לאחר כמה ימים אל הרבי והציג לפניו את אשר כתב. הרבי התבונן ברשימה ואמר לו: "הכל טוב ונכון, אך שכחת לציין את הדבר העיקרי!", ותוך כדי דיבור הוציא הרבי עט מחיקו והוסיף לרשימה: "מידות מעל הכל".
(מתוך 'המודיע' ה' במנחם אב תשע"ז)