יום שלישי י"א בניסן תשע"ח
מהי משמעות המעמד של 'גר תושב'?
כפי שלמדנו, גוי המקבל עליו לקיים שבע מצוות בני נח, ושלא לעבוד עבודה זרה אפילו ב'שיתוף' – שהיא עבודה המותרת לשאר הגויים – מכונה 'גר תושב'.
פירוש הכינוי הוא, שאסור לישראל לאפשר לעובדי עבודה זרה לשבת ביניהם בארץ ישראל, וזה שקיבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה בכל צורה שהיא, מותר לאפשר לו לשבת בארץ ישראל, ועל כן נקרא תושב.
ולמרות שכל גוי מחויב בשבע מצוות בני נח, קבלתו הפרטית של גוי זה לקיימן מקנה לו מעמד של גר תושב.
דינים רבים נאמרו ביחס לגר תושב, ואחד מהם – שישראל מצוּוים להחיותו, כלומר, להצילו ממוות, לרפאותו, ולתמוך בו אם הֶעֱנִי.
[משנ"ב דש, ד, וביה"ל ד"ה אינו, בהרחבת הדברים; רמב"ם איסו"ב יד, ז]
האם יתכן שגר תושב חייב בשמירת שבת?
כאמוּר, 'גר תושב' הוא גוי שקיבל עליו לקיים את שבע מצוות בני נח, ושלא לעבוד עבודה זרה אפילו ב'שיתוף'. ויש מהאחרונים שנראה מדבריו שגר תושב שקיבל עליו לקיים מצוות נוספות, מתחייב גם בהן. ולפיכך, למרות שלגוי ולגר תושב אסור לשבות בשבת, גר תושב שקיבל על עצמו גם את שמירת השבת, רשאי וחייב לשבות בשבת.
ודין זה של קבלת מצוות חלקית, אמוּר רק ביחס לגר תושב, אבל גוי הבא להתגייר ולהיות חלק מכלל ישראל, אינו נחשב כישראל עד שימול ויטבול לשם גרות, ויקבל עליו את כל תרי"ג המצוות הכתובות בתורה, עם כל פירושי חכמינו ז"ל בהן, ללא יוצא מן הכלל.
[ביה"ל ד"ה אינו; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 14]
האם בזמננו מותר לממזר להנשא לשפחה?
בזמן הזה, שאין דיני שנת ה'יוֹבֵל' נהוּגים – נחלקו ראשונים אם נהוּגים דיני גר תושב ועבד שאינו נִמול וטובל לשם עבדות, אשר דינו כגר תושב (ראה תקציר לאתמול).
אבל דין עבד שרצונו למול ולטבול לשם עבדות, ולקבל עליו את כל המצוות שאשה חייבת בהן – לכל הדעות נהוּג גם בזמן הזה; ואף להקֵל, דהיינו שממזר ישראל רשאי לישא שפחה, וממזרת רשאית להנשא לעבד.
אולם, במדינות שבהן יש 'דינא דמלכותא' שאסור (לפחות לישראל) לקנות עבדים – נחלקו הפוסקים בנוגע למקרה שעבר ישראל על דין המלכות וקנה עבד, האם גופו קנוי, וממילא אדונו מצוּוה על שביתתו בשבת, או שדינו כמשרת שכיר.
[משנ"ב דש, כד ו־כו, ושעה"צ כ]