הרב צבי וינברג
"זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ" (ויקרא א, ג)
וברש"י מביא מערכין (כ"א) יקריב אותו – מלמד שכופין אותו, יכול בעל כרחו ת"ל לרצונו, הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני.
והנה על השאלה מדוע היה נצרך כפיה על עם ישראל שיקבלו את התורה הא אמרו נעשה ונשמע.
מתרצים ע"פ מש"כ הרמב"ם (פ"ב מגירושין ה"כ) שמי שאינו רוצה לגרש מחמת שתקפו יצרו מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט, דזה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו.
והכי נמי עם ישראל רוצים הם לקבל את התורה אלא שקשה להם מחמת היצר, וע"ז באה הכפיה.
ולפי"ז כ' בשו"ת דברי יציב (אה"ע סימן ס') טעם נחמד למנהג אכילת קרעפלי"ך בחג השבועות, שהגבינה והדבש מכוסים בבצק ולא מורגש בתחלה, רק בסוף אחרי הלעיסה מרגישים מתיקות הטעם, ולרמז שבאופן זה היה גם מתן תורה שסופו ברצון בבחינת "דבש וחלב תחת לשונך" והבן.
(קב ונקי)