"ועשו לי מקדש" (שמות כה ח)
פעם פנה אחד מחשובי התלמידים בישיבת חברון–גבעת מרדכי למורו ורבו הגאון רבי הלל זקס זצ"ל, ושאלתו בפיו: "מדוע אין רואים את רבנו בסביבת הכותל בשום זמנים ידועים?" [שכן לא נהג להגיע בחג השבועות לכותל המערבי יחד עם תלמידי הישיבה, ולא היה ידוע לאיש האם ומתי הוא מגיע לפוקדו במשך השנה].
השיבו רבו בבת שחוק, אך ברצינות: "כשם שאומרים אודות ציון הרשב"י שהוא 'בורח' משם בעת האנדרלמוסיה ותערובת, כך סבורני שה'כותל' בורח מה'כותל', מאז שעשוהו כל מיני ארחי פרחי מקום מסיבתם ונגינותם"…
הציע הבחור בנימוס: הנה יודעני כי בימי שישי, בעזוב אחרון האוטובוסים את רחבת הכותל, נעשה המקום 'נקי' ומוכן לתפילה שקטה ומכובדת לכל הנמצא שם, ובס"ד אף יש בידי אישור כניסה עד לתוככי הרחבה, ואם הדבר ראוי לדעת הרב, הנה אנכי יכול לקחתו במכונית שמה, וכן להשיבו כמובן.
הדברים התקבלו על לב ראש הישיבה, ואכן קבע הוא עם הדובר לצאת ביום השישי הקרוב אל הכתל המערבי. ובשעה היעודה, נכנסו הרב והרבנית אל המכונית, ונסעה ה'משלחת' בחדוה אל מקום חפצה.
הנהג החנה את האוטו בתוככי הרחבה הסמוכה לרחבת הכותל המערבי, ויצא לצד רבו כשפניו מועדות אל עבר כתל בית מקדשנו. אלא שהבחין לפתע, במהירות הליכתו, כי אין רבו לצידו.
סב מיודענו לאחור, ואז הבחין כי הרב עודו 'נטוע' במקומו ואינו מתקדם. מתפלא, צעד הבחור אחורנית, לעבר ראש הישיבה, וככל שהתקרב, שם לב כי רעד אחז ברבו, וכי הוא נשען מלוא קומתו על איזה דבר לבל יפול ח"ו.
תחילה נבהל התלמיד בחוששו שאולי משהו בבריאות הרב זקס, הרועד כולו, איננו תקין, ואולם הטיב לראות כי אין כאן ח"ו חולשת הגוף אלא דבר אחר. ונשאר הבחור ליד רבו, משתאה.
וכשהתאפשר, שאל הנער בהכנעה, האם אוכל לעזור במשהו?
ונענה בקול רועד: 'מורא מקדש'!
(מאוצרו של הגרי"מ וינגרטן שליט"א ר"י משנת שלמה – ממקור ראשון)