היום, ראש חודש סיון, הוא יום השנה לפטירתה של הרבנית הצדקנית מרת א' ברמן ע"ה בתו של מרן הסטייפלער זצ"ל. כ'אח מטפל' זכיתי לעמוד ליד מיטתו של בעלה הגאון הגדול רבי שלמה ברמן זצוק"ל בשעות האחרונות לפני הסתלקותו, ונר אלוקים טרם יכבה. הרגעים המיוחדים הללו עברו עלי בהתעוררות רבה לא ידענו כי אנחנו כבר ממש בשעה האחרונה, אבל לפתע קרה דבר מעניין:
הרבנית אשת חבר שישבה על כסא בצידי החדר ונמנמה, לפתע פתחה עיניה בסערה ופנתה לילדיה: "דרך ארץ, ילדים, אולי נצא מהחדר? סבא נכנס, סבא נמצא כאן" – היינו אביה, מרן הסטייפלער זצוק"ל.
חלפה שניה, והיא הסבירה את האמירה הספונטאנית שלה כמתנצלת: "כאשר נמנמתי ראיתי את אבא נכנס לחדר, סבא פוסע פנימה כאילו חי ממש, הולך עם מקלו כמו שהיה אז, ואני לא יודעת מדוע".
זו הפעם היחידה שמישהו מבני המשפחה שמע ממנה מילים מהסגנון הזה בכלל על אביה, כי ראיות או חלומות לא היו מנת חלקה מעולם, והיא כידוע היתה אשה גדולה מאד.
ואוי, אז באותם רגעים החלה שעת הפטירה של אותו קדוש וצדיק יסוד עולם רבי שלמה זצ"ל.
(מכתב שפורסם ביתד נאמן נשא תשע"ד)