"וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים" (שמות ל"ה, כ"ג)
ופרש"י וכל איש אשר נמצא אתו. תכלת או ארגמן או תולעת שני וכו'. כדי להביא למשכן השם, אלא אפי' אם יש לך רק אחד מהם, תביאנו למשכן השם.
כתב הגאון רבי שלמה קלוגר דכאן למדנו יסוד גדול, שכל אדם צריך לעבוד את ה' עם המדרגות והכישרונות שלו, אם יש לך בביתך רק ארגמן, תבין שתפקידך במשכן הוא רק להביא ארגמן. ואפי' שיש שלימות יתרה להביא זהב, אם מצאת בביתך כמות מרובה של ארגמן, אל תלך למכור אותו תמורת קילו זהב להביא למשכן זהב, ואז יהיה לך שותפות בארון ומנורה, אלא תביא ארגמן או שערות של עיזים, כל מה שיש לך תביא, אתה צריך לעבוד את ה' עם ארגמן או שערות עיזים, כיון שזה 'נמצא איתך'. אם אתה הולך להפוך את שערות העיזים לזהב, זהו 'בקשו חשבונות רבים'.
כל אחד צריך לדעת שהוא עולם שלם בפני עצמו, ויש לו תיקון מיוחד משלו, וכשיתקן את עצמו, יושלם התיקון הכללי של נשמות ישראל. אך אם הוא הולך לבדוק מעלותיהם של אחרים, ומנסה לחקות את אחרים, אולי הוא נהיה איש אחר, אך הוא אינו עצמו. כל אחד צריך לבדוק את הכישרונות שיש לו, 'כל אשר נמצא איתו', כמובן שיכול לבקש עזרה וסיוע איך לעבוד את ה' עם הכישרונות שלו. אך לא לחקות אחרים.
אע"פ שקנאת סופרים תרבה חכמה, היינו שתרבה חכמה בכוחות שיש לך, ולא במה שיש לחברך. כנודע שהגרי"ז מבריסק אמר על עצמו ש'נכשל' בזה, שפעם אחת שוחח עם הגאון מטשעבין זצוק"ל, ונחלשה דעתו מעוצם בקיאותו בתורה, ולתקופה אחת התחיל ללמוד בזריזות בדרך לקנות בקיאות. אך לאחר תקופה עצר ואמר 'אנן בדידן ואינהו בדידהו', כי כל אחד צריך ללמוד לפי הנוסח שלו. כמ"ש 'כל איש אשר נמצא איתו'.
וכן מסופר על מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, בבחרותו למד בפתח תקוה בישיבת לאמז'ה, ולא השתלב עם סדרי הישיבה ולא היה נחשב ממצטייני הישיבה, אביו הסטייפלער הבין בנפש בנו, וציווה עליו שיתחיל ללמוד בבקיאות, לקנות כל חלקי התורה, אם היו מייגעים את הגר"ח בבחרותו שבשנה זאת ילמד רק בבא קמא ולא יפתח שום ספר אחר, היו קוברים ומאבדים גדול מישראל כזה.
ובאמת שלאחר שזכה לבקיאות גדולה כזאת, הרי הוא למדן עצום, מי שלומד דרך אמונה עם ביאור הלכה, רואה למדנות ועמקות עצומה נפלאה, וכל זה בא לו לאחר שקנה דרכי הבקיאות.
ואביו הסטייפלער אע"פ שהיה בקי נפלא בזרעים קדשים וטהרות, הוא זכה לבקיאות אחר העיון, ובנו הגר"ח זכה לעיון אחר הבקיאות. כל אחד עם הכישרונות שנתן לו השי"ת. אוי למי שקובר את הכישרונות שיש לו, ועסוק בחיקויים. ואשרי מי שמביא למשכן שמו ית' 'כל אשר נמצא איתו', אם זהב זהב, ואם שערות עזים שערות עזים'.
אע"פ שמי שמביא זהב יש לו חלק בקדש הקדשים, ומי שמביא שערות עזים אין לו חלק בקדש הקדשים, כבר המשיל החפץ חיים שכל העולם הוא כמו תזמורת נפלאה לכבוד הבורא כל עולמים יתברך שמו ויתעלה, ויש אחד שתפקידו רק להוסיף צפצוף קטן אחת לכמה דקות. אם חסר הצפצוף שלו משום שהוא עסוק לחקות את הזמר השני שעומד לצדו, הרי חסר הצפצוף שלו בתזמורת הכללית של עולם, כי הוא לא מילא את תפקידו.
(יום ה' ויקה"פ ע"ו)
הרה"ק רבי העניך מאלכסנדר זי"ע היתה דרכו לדבר בלשון חכמה.
הוא היה אומר: מהו החילוק בין חכם לטיפש, החכם לפני כל דבר שהוא עושה, הוא חושב איפה הראש שלי עכשיו. אך הטיפש רק לאחר כל דבר שהוא עושה, הוא חושב, אוי, איפה היה הראש שלי… החכם חושב לפני התפילה לפני מי הולך להתפלל, והטיפש חושב איפה היה הראש שלי בעת התפילה.
וסיפר משל, פעם אחת היה כסיל שביקש לעשות סדר בחייו, ולפני שהלך לישון לקח פתק ורשם שם כל מה שהוא צריך לזכור ולא לשכוח, וכתב שהבגדים מונחים סמוך לארון, והנעליים סמוך למיטה, והדבר האחרון היה כתוב שהראש מונח על הכרית.
למחרת היום כשקם בבוקר לקח את הרשימה והתחיל לחפש דבר אחר דבר, ואכן מצא את הבגדים סמוך לארון את הנעליים סמוך למיטתו, בסוף הרשימה ראה שכתוב שהראש נמצא על הכרית, ובדק ולא מצא שם את הראש. ושאל, איפה אני נמצא…
כך נראה מי שנזכר לאחר התפילה שצריך ראש… הוא שואל איפה הייתי נמצא עד עכשיו. ולכן צריך לשים את רשימת הראש בתחילת הרשימה, שאז היה מוצא את עצמו בתחילת הרשימה.
(יום ב' ויקה"פ ע"ה)
ידוע שהב"ח היה חי בעניות ודחקות גדולה עד מאד, וכשכיהן ברבנות העיר בעלזא היו אנשי בעלזא ממעטים ומעכבים במשכורתו, ואפי' לא היו לו מעות לקנות נרות.
כיון שלא היה לו מעות, היה לומד בתוך חשכת לילה במסירות נפש. ואמרו בני העיר שכפי הנראה שהב"ח ישן כל הלילה, שהרי אין דולק שם נרות. וגם לא היה לו מעות לקנות עצים לחמם את הבית. וכשאין עצים להתחמם בקור הרוסי הלך הב"ח לקנות יי"ש בהקפה עד שיתנו לו בני העיר דמי הרבנות ויוכל לשלם, ואזי ריננו בני העיר שהרב מסתובב בבית המרזח ושותה ועושה חובות,וישן כל הלילה. בקיצור קיימו בהידור רב 'הרצחת וגם ירשת'.
עד שהחליטו בני העיר לפטור אותו מן הרבנות וכתבו כתב פיטורין ונתנו בידי השמש שילך אל הב"ח בערב שבת ויתן לו הכתב, ויזהירנו שבזה השבת כבר לא ישב במקומו הקבוע של הרב, כיון שכבר איננו רב.
באותו ערב שבת רחץ הב"ח בחצרו, [כי לא היו לו מעות ללכת לבית המרחץ] ובתוך כדי רחיצה שמע עופות מדברים [כי ידע שפת העופות] שבזה השבת יתארחו אצלו ג' רבנים חשובים מהעיר קראקא ויביאו לו כתב רבנות שיבא לכהן כרב בעיר הגדולה קראקא [ואכן שם עלה לגדולה וכיון שקיים את התורה מעוני, זכה לקיימה בסוף מעושר גדול]. לאחר המרחץ אמר להרבנית שתלווה מעות על המשכון, ותכין עוד כמה מנות לסעודות השבת, כיון שיבואו בשבת כמה אורחים חשובים.
והנה השמש הנ"ל מיאן לצער כ"כ את הב"ח, והשאיר את הכתב פיטורין בכיסו ולא נתנו לב"ח לפני שבת. ובערב שבת אמר לפרנסי העיר שלא יתלו את האשמה בב"ח אלא בו בשמש, כי הוא עדיין לא נתן לו את הכתב פיטורין. וכאן ישב הב"ח במקום הקבוע של הרב כדרך כל שבת ושבת.
במוצ"ש הגיע השמש לביתו וחלץ נעליו בצער רב ונתן לו כתב הפיטורין. הב"ח שמח לקראתו ואמר לו שכבר אין צריך לתת זה הכתב, כי הוא כבר נתמנה להיות רב בקראקא. אך כיון שהשתדלת במסירות נפש שלא לצער אותי ולא נתת לי הכתב בערב שבת וסיכנת את פרנסתך לכבודי, לכן תזכה שיהיה לך בן צדיק, ונולד לשמש בן ששמו ר' יצחק, והרה"ק רבי העניך אלסקער (בעל לב שמח) חתנו של השר שלום מבעלזא היה נכדו של רבי יצחק הנ"ל.
(יום ד' ויקה"פ ע"ה)
בשבת קודש הייתי בבני ברק, שמעתי מהאדמו"ר מטשערנוביל שליט"א על מה אומרים בברכת המזון אנו מבקשים פרנסה 'מידך הפתוחה והמלאה הקדושה והרחבה', ויש להבין בשלמא הפתוחה המלאה והרחבה, ניחא, אך מה יש לקדושה עם פרנסה, ויש גורסים 'הגדושה' משום קושיא זאת, אך רוב אומרים 'הקדושה'.
ותירץ שאם הפרנסה באה מידך המלאה הפתוחה בלי הקדושה, איני רוצה פרנסה כזאת. לכן הכניס את הקדושה בין המלאה לבין הרחבה, שהקדושה תהיה במרכז העסקים, אם אין הצינור קדוש, אם הפרנסה באה רק ע"י אינטרנט בלי סינון, איני צריך פרנסה כזאת. לא חשיד קוב"ה לתת פרנסה ליהודי דווקא באופן שהוא מתנגד לקדושה וטהרה.
(יום א' פר' שמות ע"ו)
(לקט מתוך עלון ממשקה ישראל ויקהל פקודי – תשע"ח)