ראש ישיבת 'עטרת ישראל' שליט"א כבר מתגעגע עמוקות ומשחזר את ראשית היכרותו עם הגאון הגדול ר"י שיינר זצוק"ל: "אני זוכר שרבי יצחק הגיע לישיבת חברון מאמריקה. עם בואו, כבר היה בחור מבוגר ואני הייתי מהצעירים שאבדל לחיים ארוכים. אבל עד מהרה שמענו ממנו מושגים. הוא גילה לנו את דמותו של 'רבי שלמה פאריטשער', הלא הוא הגאון הגדול רבי שלמה היימן זצוק"ל.
"אומרים בשם רבי ברור בער, שפעם – כשרבי שלמה היימן הגיב בסברה, רבי ברוך בער קפץ בהתלהבות ואמר: 'כדאי לחבלי הלידה של אמי, סבתי ואם סבתי – כדי שיצא אחד עם סברא כשלך'.
רבי יצחק הביא איתו מאמריקה כמה חפצים אישיים – שעל שניים מהם אני רוצה לספר כאן. האחד – היו כמה חוברות בשם 'המתיבתא'. לא שמעתי עליהן עד אז, אך הן היו אצלו. הן משכו את תשומת לבי ושאלתי אותו מה ערכן. הוא השיב לי: 'יש כאן שיעורים של רבי שלמה היימן'. הוא דיבר עליו בצורה כזו, שלא יכולתי להתאפק מלרצות גם כן להכיר וללמוד את סוד קסמו של האדם הגדול הזה – הגאון הגדול רבי שלמה היימן זצוק"ל. אני זוכר ששאלתי אותו מה עושה רבי שלמה, והוא ענה לי כי הוא 'אומר שיעורים'. המשכתי ושאלתי מה מיוחד בשיעוריו. רבי יצחק הגיש בפניי את אחת החוברות, ושם היו השיעורים שלו.
"רבי יצחק זצוק"ל, בדרכו, כל מה שעשה – לא בתופים ובמחולות עשה, הכל תוך שקט נפשי ומרגוע. אבל ראינו וידענו שהיה ביסודו סער עמוק שחדר גם דרך השקט השלו".
ה'פרנה' המחממת של רב יצחק
ראש ישיבת 'עטרת ישראל' וחבר מועצגה"ת מוסיף ומפליג לימים עברו, כשהיה חבר חדר של הגאון הגדול ר"י שיינר זצוק"ל: "עזר לי הקב"ה שבנסיבות המצב בירושלים באותם ימים – שבגינן לא יכולתי לשוב עד לבית הוריי בלילה, ניתנה לי האפשרות ללון בפנימיה של ישיבת חברון. אחד מחברי לחדר היה הגאון רבי שמואל טמפלר זצ"ל. הכניסו גם בחור שלישי – רבי יצחק שיינר. אני זוכר את חיוכו המפורסם בפעם הראשונה שנתקלתי בו, ב'שלום עליכם' הראשון שלו, בשמחה הרבה שחשתי כשראיתיו מצטרף לחדרנו.
"בין אותם חפצים אישיים שהזכרתי שהביא עמו, היה חפץ נוסף שעליו אני רוצה לספר: 'פרנה' – מן שמיכת פוך אמריקאית מלאת נוצות. היא הייתה קלה מאוד ואפשר היה לקפל אותה לנפח קטן מאוד. על אותה 'פרנה', יש לי הכרת הטוב גדולה לרבי יצחק. כשחזר לארה"ב, אני לא זוכר אם בפעם הראשונה או בפעם אחרת, הוא השאיר לי גם את החוברות של רבי שלמה וגם את הפרנה, ששירתה היטב את אמי ע"ה בשנותיה האחרונות, כשהייתה חולה. חיממתי אותה עם ה'פרנה' של רבי יצחק. תמיד הזכרתי לו את זה, גם בשנים מאוחרות, והוא היה שומע את זה כשחיוכו המאיר המוכר על פניו.
"אני גם זוכר את הפעם הראשונה שבאו אומרו שהיום רבי זיסל, הגאון הגדול רבי שמחה זיסל ברוידא זצוק"ל שהיה אז אחד הר"מים בישיבת חברון, הביע התפעלות מיוחדת מר' יצחק. על מה? הוא היה אצלו ואמר לו חידושי תורה על חוטי הציצית – ורבי זיסל הביע התפעלות לא רגילה, גם במושגים של רבי זיסל. שאלתי את רבי יצחק, 'מה אמרת לו?' והוא השיב לי שאמר דברים שמבוססים על תורתו של רבי שלמה היימן".
(מתוך יתד נאמן יום שישי יתרו)