סיפר הרה"ג ר' שלמה מילר שליט״א סיפור ששמע מפיו של בעל המעשה: פעם נסעתי לחו״ל לאסוף כסף עבור נישואי בתי. קבעתי לשהות שם שלושה שבועות, ולכן זמני היה דחוק וניצלתי כל רגע כדי לקושש עוד כמה פרוטות, כדי לנסות להגיע לסכום שהתחייבתי. כמו כן שכרתי נהג (דרייבר) שמכיר את כל הכתובות ושיסיע אותי ממקום למקום – וכך נוכל 'לקצר תהליכים' ולהגיע לאותם עשירים, שיהיו מוכנים לתרום מהונם עבורי.
ביום שישי בשעה שתים עשרה, הנהג מסיע אותי לכתובתי ואומר לי: "ניפגש במוצאי שבת". אמרתי לו בתמיהה: עוד היום גדול (היה זה בקיץ, ובאותו הזמן השקיעה היתה רק עוד שבע שעות), מה בוער לך להפסיק את העבודה כעת?
הנהג הבין לליבי ולכן הסביר לי: "גם אני עבדתי פעם ביום שישי עד מאוחר, ואז הייתי רץ להתארגן לשבת, ובסעודת שבת הייתי עייף מאד, בקושי החזקתי מעמד, הסעודה עברה עלינו במהירות. אולי שיר אחד הצלחתי לשיר לכבוד שבת, מיד לאחר הסעודה עליתי על יצועי עד למחרת.
"באחד הימים הייתה לי שאלה קשה מאוד, שהיה צריך בעבורה לקבל הכרעה של גדול בישראל, אני הייתי מאוד מקורב לאחד מגדולי ישראל, נסעתי במיוחד אליו לארץ ישראל לשאול בעצתו ולבקש את הכרעתו. אותו הגדול שמע את השאלה ואמר לי: 'זו הכרעה קשה, אני צריך לחשוב כמה ימים', אבל באותו לילה נסתלק אותו גדול לבית עולמו.
בנוסף על הצער הגדול שמורי ורבי הלך לעולמו בפתאומיות, הייתה לי צרה נוספת, שאני זקוק להכרעה. הלכתי לבניו לנחמם, ואמרתי להם: 'אני זקוק לתשובה, הגעתי לכך במיוחד מחו"ל'. אמרו לי: 'אנו נתפלל'.
"למחרת התקשר אליי אחד הבנים בהתרגשות, וסיפר שאביו הגיע אליו בחלום ואמר לו פתרון לשאלתי! עוד סיפר לי הבן, ששאל את אביו: אבא, אם כבר הגעת אלי, אולי תספר לי מה נעשה בשמים?
"ענה לו אביו: את מה שנעשה בעולם הבא, ואת עומק הדין, אסור לספר, ואי אפשר לספר. אבל דבר אחד אני יכול לספר: בשמים אוהבים מאד 'זמירות שבת', כאשר אבי המשפחה יושב עם בני ביתו ושר עימם זמירות שבת. ומה שהכי שנוא בשמים זו מחלוקת.
"כששמעתי סיפור זה, קיבלתי על עצמי שמהיום בכל יום שישי אני גומר את העבודה בשעה 12:00, אני מתכונן היטב לשבת קודש, נח קצת, ואז אני מגיע רענן לסעודת שבת, ואני יכול לנהל סעודת שבת עם זמירות שבת כמו שאוהבים בשמים"…
(פניני עין חמד בראשית תשע"ח, מעובד מתוך 'ווי העמודים')