"ואח"כ חשוב במה שהיטיב בו האלהים לאדם בדבור והסדרת הדברים אשר יליץ בהן על מה שיש בנפשו ובמצפונו… ולולא הדבור לא היה לאדם צוות בחבירו והיה כבהמה" (שער הבחינה פרק ה')
ידוע הוא שיתרון האדם מכל בעלי החיים הוא במה שהוסיף בו הקב"ה את נפש המדברת, וכמו שכתוב 'ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה' ותרגם אונקלוס 'לרוח ממללא'…
אין דבר המבלבל את המדע כמו נושא הדיבור. המבוכה רבה, למשל, כשבאים להסביר למה הקוף אינו מדבר. המנגנון הפיזי קיים. חלל הגרון ומיתרי הקול של הקוף דומים לאלה של האדם. גם שבילי המוח והעצבים אל מיתרי הקול קיימים. ובכל אופן הקוף הוא קוף ותו לא. למרות נסיונות בלתי נלאים ללמד את הקופים לדבר, אינם אלא רוטנים ונוהמים וצווחים ומיללים, אבל לעולם לא משמיעים מילה. הימצאות הדיבור באדם בלבד סוטרת בעוצמה על לחיים של הכופרים. האדם לא התפתח חלילה ממינים אחרים, אילו היה כך היה צריך להיות בעולם אלפי סוגים של דרגות ביניים ומדברים למחצה, ואין. מאמצים עצומים מושקעים למצוא יכולת דיבור בקוף, אבל היום ידוע שהקוף לא ישמיע מילה לעולם (משום שקליפת המוח שלו אינה מבקרת על הקול בגרונו ואכמ"ל).
והנה נוכל לאמר עפ"מ שאמרו חז"ל (סנהדרין קט) שחלק מאנשי דור הפלגה נעשו קופין, א"כ אפש"ל שכל זה כלול בעונש שאמרה תורה 'הבה נרדה ונבלה שם שפתם', ולכן אע"פ שהמנגנון הפיזי של הדיבור בקוף כשל האדם, בזה נענשו להיות כקופים, ואותו מנגנון יחדל לדבר.
גם בעלי חיים בעלי בינה יחסית, כמו חולדה למשל, אינם מדברים. המדע חיפש את התשובה בתלמי המוח אולי, אך לשוא. לא נמצאה השוואה מתאימה. ניסו לחפש את התשובה בגודל קופסת המוח, וגם זה נפל. קופסאות מוח יותר גדולות אינן מצליחות להפיק דיבור. פנו איפא לדרך חדשה, היחס בין גודל המוח לגוף, אך שוב אכזבה. אפילו אצל קופים שיחס קופסת המוח לגוף גדול אצלם, אין שומעים אף מילה. מה שכן מצאו הוא, שיחס דומה כמו זה של מח האדם לגופו, נמצא אצל העכבר. אבל אויה, גם העכבר לא מדבר…
הסבר הדברים כתוב בפשטות במהר"ל (גבורות ה' עמוד קי"ב): "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה, והיינו רוח חיה מדברת. כי האדם צורתו הכללית היא חיבור הנשמה השכלית והגוף יחד, ודבר זה, חיבור זה, הוא עצמו יוצר את כח הדיבור, דהיינו נשמה עם הגוף. כי פועל הדיבור על ידי גוף, ואי אפשר זה בלא נשמה שכלית, ולכן התינוק שאין לו שכל אינו מדבר, וכך הבהמה, אע"פ שיש לה כלי דיבור אין בה דיבור, כי אין לה נשמה זו השכלית".
(הרב אליהו בר שלום יתד נאמן חיי שרה תשנ"ב)