"אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו', ט')
בשמחת תורה, בתום הקפות היום בבית-המדרש 'תפארת בחורים', ליווינו קבוצת תלמידים את מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל לביתו בשירה ובזמרה.
בדרך, בהשפעת היום, דיבר רבינו זצ"ל על הצורך לשמוח בלימוד התורה וקיום מצוותיה. רבינו זצ"ל חזר על דברי ה'משנה ברורה' כי העידו על האר"י ז"ל שאמר, שהמעלה העליונה שהשיג (בחוכמת התורה וברוח הקודש) באה לו (לא על-ידי סיגופין) אלא על–ידי שהיה משמח בכול עוז בשמחה של מצוה. ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי: "מי שממצה את כישוריו ויכולותיו ומגיע ל'דרגות' בלימוד התורה, כמו האר"י הקדוש, כמו הרב'ה (הרב אלישיב)- יכול לשמוח, אך מה יעשה מי שמרגיש שלא זכה לכך?"
רבינו השיב במשל המיוחס לרבי עקיבא איגר: מלחמה בין שתי מדינות הוכרעה. חייל הנמנה על הצבא המנצח, פולש לאחד מבתי האויב, שם הוא מגלה שלל רב- כסף וזהב. הוא ממהר לתחוב לכיסיו שלל כפי יכולתו.
רבינו הדגים בגופו כשהוא מצביע על כיסיו שלו, בלשונו: החייל מכניס כאן, בכיסי המכנסיים, וכאן בכיס החולצה… זהו… אין מקום. שאר ה'אוצרות' לא נכנסים בכיסים…
מצד אחד, החייל מתמלא שמחה. סוף כל סוף הוא הצליח למלא את הכיסים בשלל. מצד שני, הוא עצוב מאד, שאין לו די מקום לעיקר השלל, והוא נאלץ להפקידו בשטח הכבוש. על כך אמר דוד המלך בתהילים: "שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב"… נכון, אני שש על השלל הרב שאני מוצא בתורה, ועם זאת, אני מצטער על שאין בידי לאסוף את כולו… הוסיף רבינו: "בשמחת תורה, כל אדם מרגיש שהשאיר בחוץ שלל רב, אבל צריך לשמוח על מה שהצלחנו לקחת"…
העזתי ואמרתי למרן רבינו זצ"ל: "עדין קשה לשמוח. החייל מהמשל לפחות אגר שלל כפי יכולתו ומילא את כיסיו, אך רוב בני אדם לא זוכים למלא את כיסיהם, אפילו במה שבכוחם לקבל מהתורה, ואיך נשמח?"…
רבינו לא קיבל את הדברים – ואמר: "למרות זאת, כל השגה קטנה מהתורה, כל הבנה, כל ידיעה בתורה, כל רגע של לימוד – שווה, כדי לשמוח בשמחה גדולה!".
זהו כלל חשוב מאד בחיים, ובמיוחד ב'זמן שמחתנו'. לחשוב על מה שיש, לא על מה שחסר. בשמחת תורה צעקנו כולנו בקול רם: "חזק חזק ונתחזק". השמחה בלימוד היא מהדברים העיקריים כפי שראינו בדברי האר"י, ולכן היצר משתדל למעט מאתנו את תחושת החשיבות והסיפוק בכל מה שאנחנו לומדים. נתחזק כולנו ללמוד ולגדול בתורה, כל אחד לפי ערכו ורום מעלתו.
(מתוך 'שואלין ודורשין' –גליון נ"ח, סוכות תשע"ט)