מעשה בידידי הג"ר … שעשה שידוך למזל טוב. כאשר קנו דירה בבני ברק עבור הזוג, שלח אליו המחותן שליח – יהודי שהיה יד ימינו לכל ענייניו – לקבל ממנו את הכסף שהתחייב על התשלום הראשון לדירה. ידידי הניח את הכסף, סכום נכבד מאד, בתוך מעטפה. בדרך כלל לא היה רגיל לרשום כלום על המעטפה במקרים כאלו, גם לא את שמו או את מספר הטלפון שלו לסימן. אך הפעם חרג ממנהגו. הוא רשם על המעטפה את הסכום בגדול והקיף אותו בעיגול. "בכל הפעמים ששלחתי כסף, או שהחזרתי כספים, אף פעם לא עשיתי כן!" – סיפר לימים על גודל השגחתו של הבורא יתברך.
השליח נטל את המעטפה עם הכסף, אלא שכשנכנס לרכבו פשע בשליחותו, והניח את המעטפה לידו בין המושבים. באמצע הדרך העלה טרמפיסט, יהודי חרדי, שישב במושב שליד הנהג. והנה לאחר שירד הטרמפיסט, הבחין השליח לתדהמתו כי המעטפה נעלמה… מיד חשד בנוסע, אך לא היה לו מושג מיהו.
למעשה, הנוסע לא לקח את הכסף. אלא כך ארע הדבר: הנוסע היה לבוש מעיל ארוך, וכשיצא מן הרכב, המעיל משך עמו את המעטפה והיא נפלה לרחוב. יהודי אחד מצא את המעטפה מוטלת ברחוב. הוא זכר כי הדין הוא שהמוצא מעות, הרי אלו שלו… כך הוא למד בתלמוד תורה כשהיה ילד קטן. אלא שהוא לא היה בטוח כי פסק כראוי… חודשים הוא שמר על המעטפה. לאחר שהשתמש בשלש מאות דולר, משהו הציק לו והחליט לשאול – להתייעץ עם רב בית הכנסת שלו, האם הוא נוהג כהלכה. סיפר לו: "מצאתי כסף ברחוב, נכון שזה שלי?" אמר הרב: "ספר לי, פרט בדיוק מה ארע". סיפר. אמר לו הרב: "אתה גנב! על המציאה יש סימן, אתה חייב להכריז".
המוצא תלה מודעות באיזור מגוריו. המחותן ראה את המודעה, התקשר אל ידידי ושאל אותו האם היה איזה סימן על המעטפה [בדרך אגב אציין את גדלות הנפש של המחותן: עד לאותו רגע לא ידע ידידי מהסיפור הזה. המחותן לא סיפר לו שהכסף כלל לא הגיע אליו, וכמובן לקח את ההפסד על עצמו]. כך חזר הכסף לבעליו, כאשר במשך כל אותו זמן היו בטוחים השליח והמחותן שאותו טרמפיסט שלח ידו במעטפה…
(ע"פ 'נר לשולחן שבת' פקודי תשע"ט)