הרב אברהם פוקס
מעשה שהיה בליל שבת בביתו של הגאון הקדוש רבי אברהם גניחובסקי זצוק"ל מראשי ישיבת טשעבין בירושלים. מדי ליל שבת לומד הגאון בחברותא עם אברך ת"ח. באותו ליל שבת שעליו אנחנו מדברים, הגיע החברותא כרגיל לביתו של הגר"א גניחובסקי, ואירע לו מקרה מצער: הוא לחץ בטעות על כפתור הפעמון שליד הדלת. קולו של הצלצול נשמע בכל הבית.
והנה, למרות קולו החזק של הפעמון, לא ניגש בעל הבית לפתוח את הדלת כהרגלו מידי ליל שבת. האברך המתין זמן מה, ומשלא פתחו לו, סבר שהגר"א גניחובסקי לא שמע משום מה את הצלצול והחל לדפוק על הדלת פעם נוספת, אבל גם אז לא נשמע רחש כלשהו מן הבית, ואיש לא ניגש לפתוח. כיון שהיה בטוח שהגר"א גניחובסקי נמצא בביתו, המשיך הת"ח לדפוק ולדפוק. ואכן, המאמצים נשאו פרי…
לאחר דקות ארוכות של נקישות, פותח הגאון את הדלת, בבגדי שינה, ועושה רושם כמי שמתמתח לאחר שקם מן השינה, תוך כדי שפשוף העיניים, ופעולות נוספות הנעשות בעת שהאדם קם ממיטתו, ואז הוא אומר לחברותא בנימה של התנצלות: "אני מבקש סליחה אם נאלצת לדפוק זמן רב בדלת". ראש הישיבה עשה כל טצדקי כדי להוכיח לאורחו שהוא נרדם על מטתו ולכן לא פתח את הדלת. הדבר היה נראה מוזר עד מאוד, אמר החברותא, כיון שמעולם לא קרה לי כדבר הזה, שאבוא לביתו של הגאון ואמצא שהוא ישן…
השעה היתה יחסית מוקדמת, בסביבות תשע וחצי בלילה, ולא איש כהרב גניחובסקי ילך לישון על מיטתו בשעה כזו, ועוד בבגדי שינה… אין זאת אלא שהגר"א גניחובסקי שמע את צלצול הפעמון, והבין שאם יפתח את הדלת מיד, כמו שהוא עושה תמיד, החברותא ירגיש את עצמו במצב מאוד לא נח, על חילול השבת בשוגג, ולכן כדי למנוע זאת עשה עצמו כמי שנרדם על מיטתו, ואם כן החברותא יהיה בטוח שהרב לא שמע את הצלצול, וחסל סדר בזיון! יתירה מזאת, עדיף היה להרב גניחובסקי לבייש כביכול את עצמו על שנרדם על מיטתו, והעיקר לא לגרום לביזיון לחברותא.