יום חמישי ט"ז באב תש"פ
כלי שנשבר בשבת – האם הפך בכך ל'מוקצה'?
כלי שנשבר בשבת וביום טוב, והשברים ראויים לשימוש הדומה לשימושו המקורי – וכגון קערה גדולה שנשברה, וניתן להשתמש בשברים כקערות קטנות – אינם 'מוקצה'.
אולם, אם השברים ראויים רק לשימוש שאינו דומה לשימושו המקורי – וכגון קערה שנשברה, וניתן להשתמש בשבריה ככיסוי לכלים – הדין כך: בשבת, השברים אינם מוקצה, אולם ביום טוב – יש אומרים שהם נחשבים כ'נולד', שהוא מוקצה ביום טוב, (ראה תקציר למחר); ויש אומרים שאינם נחשבים כנולד, ואינם מוקצה.
ואם הכלי נשבר בערב יום טוב, והשברים עצמם שבו ונשברו ביום טוב ואינם ראויים עוד לשימוש – נחלקו הפוסקים אם הם נחשבים כנולד.
[שו"ע תקא, ו, משנ"ב כב ו־כט, ושעה"צ כט; ביאורים ומוספים דרשו, 18; וראה שו"ע שח, ו]
באיזה מקרה אין איסור 'בל תשחית' בשבירת כלי שלם?
נאמר בתורה: "כִּי תָצוּר אֶל עִיר... לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ... כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל", ומכאן שאסור להשחית כל עץ מאכל. ואמרו חכמינו ז"ל, שלא רק עץ מאכל אסור בהשחתה, אלא כל חפץ בעל ערך כלשהו – אסור להשחיתו ולכלותו; והאיסור הוא אף כאשר הדבר נעשה לצורך כלשהו, במידה וקיימת אפשרות להשתמש לשם כך בחפצים ובגרוטאות חסרי ערך, או אף בתחליפים אחרים שערכם נמוך משל חפץ זה.
ולדוגמה: אסור להשתמש בכלי עץ להסקת תנור עצים, כאשר קיימת אפשרות להשתמש בענפים ובשברי עצים, אך מותר להשתמש בהם כאשר התחליף הזמין היחיד הוא עצים המיוחדים להסקה, אשר ערכם אינו פחוּת משל הכלים.
[משנ"ב תקא, כח; ביאורים ומוספים דרשו, 16; וראה מנ"ח תקכט, א]
האם מותר להשתמש במוקצה וליהנות הימנו?
חפץ של 'מוקצה' אסור בשימוש ובהנאה כאשר נעשה מעשה לשם כך, כגון טלטול החפץ תוך כדי שימוש בו; אולם, שימוש במוקצה והנאה הימנו ללא פעולה כלשהי, כגון הנאה מחוֹם של אש שהוסקה בעצים שהם מוקצה, או ישיבה על כסא שהוא מוקצה ללא הזזתו ממקומו – מותרים לכתחילה.
ובנוגע לישיבה, או שכיבה, על מוקצה כאשר בכך הוא מתנענע מעט – במקום אחד הביא המשנה ברורה דעה הסוברת שהדבר מותר, כיון שזהו טלטול 'מן הצד', והוסיף בשם הראשונים שראוי להימנע מכך שלא במקום הצורך; ובמקום אחר כתב המשנה ברורה שהדבר אסור. והחזון איש כתב שמדברי הראשונים נראה כי הדבר אסור, והניח את הדין בספק.
[משנ"ב תקא, כג, ושעה"צ לא; ביאורים ומוספים דרשו, 14; שח, פב; ובו"מ דרשו שם, 103]