הרב בנימין בירנצוייג
"המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו, ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו" (לג, א-ג).
'חלומות שווא ידברו' – במשפט זה ודומיו, רגילים אנשים להעביר מעליהם כל מיני מקרים ומעשים הנקרים בחייהם, ולבטלם כאילו כל הנקרה בדרכם הוא יד ה'מקרה'.
בפרשת החלומות של יוסף לאחיו, רואים אנחנו כמה יש להיזהר מכל דבר הנקרה בדרכנו, לחשוב ולהתבונן אולי מסר יש בו בשבילנו, ולא להדפו ולבטלו כמקרי הטבע המתרחשים יום יום.
יוסף מגיע לאחיו ואומר להם את חלומו הראשון, והם עונים לו: "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו"?!, והדבר פלא, הרי אמרו חז"ל כי פתרון החלומות הולך אחרי פתרון הפה, שכפי שיאמר בפיו זה השומע את מספר החלום, כך ייפתר במציאות, וא"כ כיצד האחים טעו ואמרו בפיהם את פתרון החלום ליוסף שהוא ימלוך עליהם לבסוף? וכפי שהתורה מגלה אח"כ כשהתגלה יוסף לאחיו במלכותו: "אתם חשבתם עלי לרעה ואלוקים חשבה לטובה".
ואכן, בחלום השני כשבא יוסף לספרו לאחיו, לא כתוב שענו לו, אלא יעקב ענה לו: "הבוא נבוא אני ואחיך להשתחוות אליך", ומבאר הגרי"ד סולאבייציק זצ"ל, שאחר שראו האחים שטעו בחלום הראשון, במה שפתרו לו את החלום וגרמו לקיומו, בחלום השני כבר נזהרו בכך ולא ענו לו.
הנה לנו כי האחים שנאו את יוסף ולא רצו בטובתו, אבל במו פיהם הביאו עליו טובה גדולה, וזה בגלל שלא התבוננו, ואמרו מיד 'חלומות שוא ידברו' כמובא במדרש, ולא נזהרו מלענות לו.
עד כמה אדם צריך שלא לזלזל בשום דבר, סימן או מקרה הנקרה בדרכו, לנסות להבין כי אין מקרה בעולם, וגם אם יש לפעמים הכרעה כי 'חלומות שוא ידברו', ואין צריך יחס מעשי לכל חלום ודבר, אבל התבוננות נדרשת, כי המרגיל עצמו בהתבוננות, זוכה שכל חייו בשמירה וזהירות בעבודת ה' יתברך.
><><><><><
מעשה נורא הוד, מספר הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל:
יהודי סוחר גדול שהתגורר בסין הרחוקה, החליט לייבא בעצמו סחורות מאירופה לסין, נסע לאירופה ויצר קשרים עם יצרנים וספקים.
בדרכו חזרה לסין, החליט לעבור במעונו הקדוש של מרנא ה'חפץ חיים' בראדין, וכך עשה. לאחר כמה ימים הגיע לעירה ראדין, ונכנס לבית ה'חפץ חיים'.
אחרי שהציג את עצמו כיהודי המתגורר בסין הרחוקה, התעניין החפץ חיים: "מה נשמע בסין?"
נאנח היהודי, והחל לספר קורות חיי היהודים בסין הרחוקה: "העניינים יגעים, אין חינוך יהודי, אין שחיטה כשרה, ישנם ניסיונות קשים בשמירת השבת, ה' ירחם".
החפץ חיים לא התפעל וענה: "צרתכם צרת רבים בדורנו, בקהילות רבות מאוסטרליה ודרום אפריקה, ועד לדרום אמריקה וצפונה. חיברתי עבורכם את ספרי 'נדחי ישראל', קח עמך כמה ספרים, תפיץ אותם בסין, הם מורים איך להחזיק מעמד בתנאים קשים".
"ומה עוד נשמע בסין?", התעניין מרן החפץ חיים, ענה היהודי ש"כבר זה כמה שבועות שיצאתי משם…". ותמה הוא לעצמו הרי כבר
סיפרתי לחפץ חיים על המצב הקשה של יהודי סין, ומה עוד מעניין את החפץ חיים מהקורה בסין?
המשיך החפץ חיים והתעניין: "לפני שהפלגת על מה דברו שם בסין, על מה דיווחו העיתונים?"
ענה היהודי: "הסינים בנו סכר ענק, שפינה עמק שלם להתיישבות חקלאית, אבל הוא נבנה ברשלנות, ומסת מים אדירה הגיעה אליו וערערה אותו, הוא קרס ומאה אלף סינים טבעו למות!!", "או ואבוי", הזדעזע החפץ חיים, "מדת הדין מתוחה, עד לסין הרחוקה היא הגיעה!".
פנה היהודי ל'חפץ חיים': "ילמדנו רבינו: הרי כשסיפרתי לרב על מצבם העגום של היהודים בסין, הרב הגיב בהשלמה, ואילו כשסיפרתי על טביעתם של איכרים סיניים, הרב מזדעזע כל כך"…
"ברכות יחולו על ראשך", אמר לי החפץ חיים ושאל: "תגיד לי בורשא היית?!". "בודאי!", ענה היהודי, "הרי לראדין מגיעים דרך ורשא". המשיך החפץ חיים: "כמה יהודים גרים בוורשא? ומה חלקם באוכלוסיה?". ענה לו היהודי: "אומרים שכשלושת מאות אלף יהודים מתוך מיליון תושבים". "אמור נא לי", המשיך החפץ חיים, "אילו היית רואה אדם העומד בכיכר העיר בוורשא, ונואם באידיש, אל מי הוא מדבר?". "מה השאלה?", ענה היהודי, "בודאי הוא מדבר ליהודים בוורשא!".
"אבל אתה אמרת שהיהודים הם מיעוט בוורשא", הקשה עליו החפץ חיים, חייך היהודי: "אכן היהודים מיעוט, אבל רק הם מבינים אידיש, ואם דיבר באידיש בודאי מדבר אליהם!".
אמר לו החפץ חיים: "כדבריך! הלא תבין- שיטפון הגורף מאה אלף יצורי אנוש, 'מי במים' השם ירחם, שפת שמים הוא! זה איתות ממרום! אך מי מבין את האיתות הזה, מי יתבונן ומי יזדעזע ממנו?! הסינים?! הם הרי אינם מבינים שפה זו, אם כן אל מי פנו, למי אותתו? לנו היהודים! אבל אנחנו שנמצאים בראדין, מהיכן נדע על נאום שמימי כזה שנאמר בסין? הנה הביאך ה' לכאן לראדין, כדי שנשמע את על הנאום השמימי הזה!"…
הנה לנו מבטו הנכון והמפוכח של מרן ה'חפץ חיים', ומזה לנו לימוד, כמה כל דבר מעשה או מקרה אשר קורה לנגד עיננו, יש בו כדי ללמדנו, ולכל הפחות להתבונן האם יש בו כדי ללמדנו, האם נשלח משמים אלינו ולקרבנו כדי שנתעורר, ומצווים אנו לא לזלזל בשום איתות, לנסות לראות ולהתבונן האם מכון הוא אלינו, ואז נזכה להתעורר ולא להזדקק ח"ו לאיתותים יותר חזקים.