ענין הלימוד בליל שבועות
ג' סיון תשנ"ה. אברך שואל: כבר כמה שנים כאשר לומד בליל שבועות, העיניים נעצמות ואיכות הלימוד גרועה מאד, ולעומת זאת אם ישן בלילה ילמד ביום לימוד חזק באיכות מרובה מה יעשה?
- ער זאל זאך אויס שלאפן לפני הלילה = שינוח כראוי וישן קודם הלילה, וילמד בלילה.
הייתי חושב שזה מעשה שטן. ומה יהיה אם יגיע ליל שבועות ורואה שקשה לו הלימוד?
- הדבר הזה הוא מנהג ישראל שמוזכר בזהר. לכן, שילמד בלילה ואחר כך יחזור על לימוד ומה שלמד בלילה.
החזו"א למד רוב הלילה בשבועות אך לא כולו. כי לא יכול היה אחרת.
- הווי עובדה שנכנסתי לחזו"א, ושאלתיו האם לומר תיקון בליל שבועות, הוא אמר לי: "אתה יכול לומר תיקון". ואח"כ נכנס רבי מאיר גרינמן [בנערותו] ושאלו אם ללמוד או לומר תיקון ואמר לו: "אתה יכול ללמוד". ולא הבנתי מדוע לי ענה אחרת. ושוב חשבתי שזה פשוט, הוא הכיר את שנינו וידע שאני רגיל לומר תיקון [וידע כי אבי נוהג לומר] ואם אני שואל האם לומר תיקון, פירושו שאני חושש שאפשר שאני עושה שלא בסדר וצריך ללמוד, ועל זה תשובתו היתה שאני יכול לומר תיקון, כי אבא היה אומר תיקון. ולגבי ר' מאיר ידע שהוא לומד, וכאשר הוא שואל האם ללמוד, פירושו האם מתנהג נכון, ושאפשר שלא טוב עושה וצריך לומר תיקון, ועל כך תשובתו הייתה שאם אתה לומד זה טוב ותמשיך ללמוד.
בהזדמנות אחרת אמר רבינו בנוסח דלהלן: "אני שאלתיו אם ללמוד או לומר תיקון. ואמר לי: תקון. ר' מאיר שאלו כהנ"ל, ואמר: ללמוד. ופשוט, כי כל אחד יעשה מה שאביו עושה".
רבינו שאל אותי, מה הדבר הכי קשה שאמרו בגמ' שם על התנאים 'במה הארכת ימים', הוא שאל והוא מפרק לה: "ולא הרהרתי במבואות המטונפות".
ושאלתי: וכי "לא הלכתי ד' אמות בלא תורה ותפילין" לא יותר קשה?
- לא, הרבה יותר קשה הוא "לא הרהרתי במובאות המטונפות".
אמרתי לרבינו: תלמיד חכם שאל, כאשר מתעורר באמצע הלילה ושוכב במטתו ורוצה להמשיך לישון, אבל עד שנרדם אי אפשר לו להרהר בד"ת לדעת הגר"א, שצריך ברכות התורה גם על הרהור, מה יעשה?
- זו שאלה ישנה, אני חושב על שמות התנאים.
הבנים של הנגיד הנודע (הרב ריכמן) שואלים: אחרי הסתלקות אביהם, יש להם הצעות רבות לעשות לעילוי נשמתו. הם יודעים כי אביהם בעל הצדקה הגדול, רצה תמיד לתת להיכן שבאמת חשוב לתת. והם בבקשה מיוחדת לדעת מה היא הדרך אשר ילכו בה.
או למצוות-א] גמ"ח, שצדקתו עומדת לעד ב] אלמנות ויתומים.
או לתורה- א] החזקת תורה ב] או לתת בנין שיהיה קיים תמיד.
א] ישיבות ב] כוללים. האם יש מעלה בכולל שלומדים משניות בעיון כגון 'טהרות', או דבר אחר שלא הוזכר כאן?
– העיקר לתת לתורה. תלמוד תורה כנגד כולם. ולתת גם לדברים של מצוות. ואינני יכול לומר להם לפרטים- כמה אוחזים לזה וכמה לזה, זאת הם צריכים להבין (א.ה. כמדומה שבהזדמנות אחרת נשאל רבינו: איך ההנהגה לענין צדקה על מה לתת בעיקר? והשיב: תלמוד תורה כנגד כולם, ולשאר הדברים אפשר לתת שווה פרוטה, רק אם רואה צורך מיוחד לפי הענין).
החזקת תורה קודם לבנין.
ישיבות וכוללים שווים.
ולשאלתם אמר רבינו, כי יש [גם] מעלה בתמיכה בכולל שלומדים משניות 'טהרות', כי עוסקים בדבר שלא כולם עוסקין בו.
סיפרתי לרבנו מה שסיפר מרן הגרמי"ל זצ"ל, ששמע מאמו ששמעה מהרבנית של רבי יעקב שפירא מוולוז'ין, כי בעלה רבי יעקב היה נוהג ללמוד כל ליל שבת כל שעות הלילה, והרבנית היתה מכינה את הנפט בלומפ. פעם אחת שכחה ולא הכינה כלום לפני שבת, והיה נס ודלק כל הלילה, והזהירה שלא תספר לאף אחד שלא יהיה עין הרע, ולא התאפקה וסיפרה את הדבר לאמו, וזה דבר פלא.
- תגובה: כאשר רוצים ללמוד יש סייעתא דשמייא. אבא סיפר לי סיפור כעין זה על ר' יוזל, שהיה צריך לנר, ופתאום בא אחד ונתן לו נר.
התורה היא החיים, וכאשר מתאמצים עליה זוכים להבינה. תמיד כאשר מדברים עם רבינו בעניין זה, הוא מוריד דמעות חמות.
אמרתי: סיפר לי הרב גולדשמיד, כי אביו למד אצל רבי אלחנן בברנוביץ'. והגיע לישיבה בחור שלא ידע כלום, לא גמ' ולא משנה. ורבי אלחנן קיבל אותו. והוא היה קשה קליטה מאוד, ומה עשה? כאשר ראה בחור שיושב ולומד לבד, ביקש שילמד איתו עשרים דק' גמ', ולימדו אותו כמה שורות אפילו שהיה קשה לקלוט. אחרי שקלט חזר ושינן את השורות הללו, וביקש מבחור נוסף שינדב לו עשרים דקות, ולמד אתו כנ"ל. ואז חזר על השורות. לימים אביו עבר ללמוד בישיבת קלצק, ומשם עלה לא"י. בדרכו לא"י חזר לברנוביץ' להתברך מר"א, ואז ראה שהי' שם בחור מצוין, שהיה חוזר על השיעור של ר"א לקבוצה, והיו כמה קבוצות, בקבוצה הכי גדולה הבחור היה חוזר על כל קניטש של ר"א. וזה היה הבחור הנ"ל שבזמן קצר כל כך הגיע רחוק.
- רבינו ממש בכה כאשר שמע את הדברים. אח"כ פתח את פיו ואמר: ב'חוט המשולש' יש גם סיפור כזה, על אחד שאפילו א' ב' לא ידע ובסוף נעשה רב מפורסם, שיש כמה תשו' של חתם סופר אליו. הוא בא לישיבה של חת"ס וקיבלוהו, ובחורים לימדוהו א' ב' והיה מאוד קשה קליטה, ואח"כ לימדוהו נקודות ואח"כ חומש, היה מיד שוכח ולא תופס. ואמרו לחת"ס שזה כברכה לבטלה, וחת"ס אמר שהוא הרי כל כך רוצה, ושילמדוהו, וכך גלגלו עמו. אחרי זמן בא הכתב סופר לאביו, הראהו אביו תשובה אחת, ואמר בנו שניכר כי ת"ח גדול הוא. אמר לו החת"ס: זה התלמיד ההוא. רבינו בכה מאד בספרו זאת.
(מתוך הספר 'כל משאלותיך')