מהלכות הפת של 'עירוב חצרות'
* פת של 'עירוב חצרות' שחילקוה לשני כלים, אף אם שניהם בבית אחד – אין העירוב חל, אלא אם כן עשו כן מחמת שגילו כי הכלי הראשון מלא עד אפס מקום.
* חצר שדייריה הניחו במספר מקומות פת בכמוּת הנדרשת לעירוב, אשר שותפים בה כל דיירי החצר – יש אומרים שהעירוב לא חל כלל; אך יש מכשירים, ומֵהֶם שכתבו כי אדרבה, מעלה יש בדבר.
* עירוב חצרות חל רק כאשר כל בעלי הפת של העירוב מסכימים לכך שכל אחד מבני החצר, אם ירצה, יוכל לאכול מהפת כאוות נפשו.
* חכמינו ז"ל תיקנו שלא לעשות עירוב חצרות בפת שאינה שלימה; מחשש שחלק מדיירי החצר יתנו פת שלימה, וחלקם יתנו פרוסות, ונותני הפת השלימה יבואו לידי מחלוקת עם נותני הפרוסות. ופת שנחתכה וחיבר את חלקיה בקיסם מבפנים באופן שנראית כשלימה – מותר לערב בה, שהרי לא תביא לידי מחלוקת.
* בפת שלימה, ניתן לערב עירוב חצרות אף אם היא קטנה מאוד; ואף אם הפת שנותן דייר זה גדולה מזו שנותן חבירו, או שהיא משובחת ממנה.
* על פי הדעה העיקרית בשולחן ערוך, תיקנו חכמינו ז"ל שאשה תהיה רשאית לתת פת משל בעלה עבור עירוב חצרות, אף בניגוד לרצונו; אלא אם כן הימנעותו אינה מבטלת את העירוב, ואף אינו רגיל להשתתף בו.
'עירוב חצרות' באמצעות זיכוי פת לכל דיירי החצר
* ניתן גם לבצע 'עירוב חצרות' ללא גביית פת מכל דיירי החצר, באופן שאחד מבני החצר נוטל פת בכמוּת המספיקה לשתי סעודות, ומזַכה אותה לכל הדיירים.
* זיכוי פת העירוב צריך להעשות במחשבה גם עבור כל הדירים שיתווספו לחצר בעתיד; ואם לא חשב עליהם, אין העירוב חל עליהם, והעירוב כולו נפסל.
* המזַכה פת עירוב לכל דיירי החצר, ורוצה לעשות זאת באמצעות בנו – לכתחילה יעשה זאת רק באמצעות בן גדול שאינו סמוך על שולחנו, או בן נשוי, אף אם סמוך על שולחנו.
מהלכות עשיית 'עירוב חצרות'
* בעת עשיית 'עירוב חצרות', או 'שיתוף מבואות', יש לברך: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצוַת עירוב". והעושה 'עירוב תבשילין' בערב יום טוב שחל בערב שבת, ועושה באותו הזמן גם 'עירוב חצרות' – יברך על שניהם: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצות עירובין"; ויש אומרים שמברך "על מצות עירובי תבשילין ועירובי חצרות".
* מצוה לחזֵּר אחר עירובי חצרות ושיתופי מבואות, וכן אחר תיקון המחיצות וצורות הפתח כראוי; כדי שלא יבואו המון העם לטלטל חפצים באיסור.
* ברכת המצוות, מברכים אותה לפני עשיית המצוה, ובסמוך לעשייתה. ולכן, המקיים עירוב חצירות על ידי זיכוי פת משלו לכל דיירי החצר – יברך המזַכה, ולאחר מכן יגביה הזוכה.
* לאחר הברכה על עירוב חצרות, אומר: "בהדין עֵרובא יהא שרֵא לן לאפוקי ולעיולי מן הבתים לחצר, ומן החצר לבתים, ומבית לבית לכל הבתים שבחצר".