הרה"ק רבי אליעזר וואלף זצוק"ל היה מתפלל בשלהבת אש קודש, והרבה ישועות פעל על ידי תפלותיו. פעם נתפס יהודי אחד על עבירה מסויימת ונאסר לתקופה ממושכת. בהיותו איש נכבד ובעל ממון וקשרים רבים, ניסה להשיג חנינה או לפחות המתקה של גזר הדין, אך ללא הועיל, וכל העמל שהשקיע ירד לטמיון.
בערב ראש השנה שיגר אותו יהודי שליח מיוחד להרה"ק רבי אליעזר זאב זצ"ל עם בקשה שהרבי יזכור אותו לטובה ביום הדין ויפעל עבורו ישועה. הרבי נענע בראשו, וביקש שהשליח ימתין עד אחרי ראש השנה.
בין כסה לעשור חזר השליח ונכנס שוב לרבי לשאול מה עליו לענות לשולחו, אך הרבי ביקש ממנו שוב שישאר עד לאחר יום הכפורים. במוצאי יום הכיפורים נכנס השליח שוב לרבי, כאשר הוא מתחנן שהרבי ירחם על היהודי הנמק בבית הסוהר. גם בפעם הזאת השיב הרבי את פניו ריקם, באומרו לו כי עדיין אין בפיו תשובה עבורו, וציווה עליו להמתין עד מוצאי שמחת תורה.
במוצאי שמחת תורה קרא הרבי לשליח ואמר לו: "מצאתי פדיון נפש עבורו! אם הוא ינדב כתר תורה מכסף, יזכה להשתחרר".
תמה השליח ונשתומם, כשהוא אינו מבין מה הקשר בין כתר תורה לפדיון שבויים והוצאת אדם לחופשי ממאסרו.
הרבי ראה את פליאתו ונענה: "מה הפלא? הרי כך התפללנו בימים הנוראים – 'יושב סתר, כתרו ישועה', מי שיושב במאסר, בהחבא ובסתר, ישועתו היא כתר תורה"…
ואמנם כך הווה, היהודי נדב כתר תורה, ויצא לחופשי ממאסרו, מבלי שיידע ויבין את פשר שחרורו הפתאומי.
(מתיקות הדף היומי)