יום שלישי י"ג תשרי תשע"ח
אילו שאלות צריך לשאול בערב שבת לפני השקיעה?
בערב שבת לפני השקיעה, כשעדיין ודאי יום, ונותר זמן לקבלת 'תוספת שבת' – ישאל בעל הבית את אנשי ביתו בלשון רכה: "עשרתם? עירבתם? הפרשתם חלה?", כיון שכל אלו – הפרשת מעשר וחלה, ועירובי חצרות ותחומין – הם פעולות שאסור לעשותן בשבת, ולכן צריך להזכיר לעשותן בשבת. וכשאין מצוי בביתו צורך בפעולות אלו, אין צורך לשאול עליהן. ובחוץ לארץ בדרך כלל אין צורך לשאול על הפרשת חלה, מפני שחובת הפרשת חלה בחוץ לארץ אינה אוסרת את האכילה, וניתן לאכול ולשייר מעט להפרשה. וכן אם רואה שטרם הדליקו את הנרות – יצוה להדליק ולשבות ממלאכה; ואם נמצא במקום שאינו יכול לראות אם הדליקו – ישאל האם הדליקו. ואם אין באפשרותו לצוות על השביתה ממלאכה בעצמו, יצוה על ידי שליח. [שו"ע רס, ב, ומשנ"ב ט, יא, יב, יג ו־יד; ביאורים ומוספים דרשו, 20 ו־21]
האם מותר להנות ממלאכה שנעשתה ב'בין השמשות'?
כל איסורי שבת, דאורייתא ודרבנן (למעֵט מספר איסורים דרבנן, ראה במקורות), אסורים גם ב'בין השמשות'. ובדיעבד, אם עשה מלאכה בין השמשות, דינו כמו בשבת, שלדעת השולחן ערוך אסור ליהנות מתוצאות המלאכה אפילו כשעבר בשוגג, ויש אומרים שבשוגג מותר, ובשעת הצורך אפשר להקל. ולצורך מצוה, מותר לעשות בבין השמשות את רוב המלאכות דרבנן, בתנאים מסוימים. וכידוע, נחלקו רבותינו בנוגע לזמן בין השמשות, שלדעת הגאונים וסיעתם בין השמשות מתחיל בתחילת השקיעה, ולדעת רבנו תם וסיעתו הוא מתחיל מאוחר יותר. וברוב המקומות בימינו נוהגים כדעת הגאונים; והורו פוסקי זמננו שלמנהגנו אין להקל כלל כדעת רבנו תם בעשיית מלאכה לאחר תחילת השקיעה, ואפילו באיסור דרבנן, או בהנאה בדיעבד מהמלאכה. [שו"ע רסא, א, משנ"ב ו-ז, וביה"ל ד"ה ואין מדליקין; ביאורים ומוספים דרשו, 5 ו־14]
האם מותר בימינו להטביל כלי מטומאתו בשבת?
חכמינו ז"ל אסרו להטביל כלי לטהרו מטומאתו בשבת, משום שנראה כמתקן את הכלי. ויתכן שכיון שאסרו חכמים פעולה זו, אסורה היא גם בימינו, שאין דיני טהרה וטומאה נוהגים, ואין הטבלת הכלי נראית כתיקון. ונחלקו רבותינו אם גם הטבלת כלי חדש אסורה בשבת משום שנראית כתיקון הכלי, בהתירה את השימוש בו; ודעת השולחן שמעיקר הדין מותר, ודעת הרמ"א להחמיר, אך אף לדעת השולחן ערוך ראוי להחמיר. ובדיעבד, אם עבר והטביל יתכן שמותר להשתמש בו לכל הדעות. ואם אין לו כלי אחר, התירו משום 'צורך שבת' לתת את הכלי לגוי במתנה ולחזור ולשאול ממנו את הכלי, ואז הכלי פטור מטבילה משום שהוא שייך לגוי; או למלא בו מים מהמקוה באופן שאינו נראה כטבילה, בלא שיברך על הטבילה. [שו"ע רסא, א, משנ"ב ה, וביה"ל ד"ה ואין; ביאורים ומוספים דרשו, 4 ו־15; וראה עוד שם, ושו"ע שכג, ז]