נזיר דף כט
איזו חידה שאל הגר"מ שפירא מלובלין תושבי עיירה שהזניחו את בנין התלמוד תורה?
חייב לחנך בנו
הגאון רבי מאיר שפירא זצ״ל הגיע לאחת העיירות כאשר ראה את העזובה הגדולה בתלמוד תורה של העיירה, שאל את תושביה למה התלמוד תורה נמצא במצב כזה? אמרו לו, אין לנו כסף, וצרכי עמך מרובים, אבל כשהגיע לבית הכנסת, ראה שהוא בנוי בפאר והדר.
בשבת קודש עלה לדרוש קודם קריאת התורה, ואמר להם: בעוד כמה דקות אנו הולכים לקרוא בתורה פרשה תרומה, וברצוני לשאול אתכם חידה, אנו נקרא בפרשת תרומה על כלים רבים שצווה ה׳ לעשות מזהב, אבל אם אין את הכלי, אמרו חז״ל (מנחות כח:) שאין להם די ממון לעשות מזהב, אפשר לעשותו גם משאר כלי מתכות. יש כלי אחד, שאי אפשר לעשותו אלא מזהב, מהו הכלי.
אף אחד מהקהל לא ידע את התשובה, אמר להם רבי מאיר שפירא, לפני שבועיים בסוף פרשת יתרו קראנו בתורה, 'לא תעשו אתי אלהי כסף', ופירש רש״י בא להזהיר על הכרובים, שאתה עושה לעמוד איתי, שלא יהיו של כסף. הכרובים, זה הכלי היחיד שאסור לעשות מכסף, וחייבים לעשותו רק מזהב. נשאלת השאלה, מה נשתנו הכתבים משאר הכלים, אלא המשיך רבי מאיר שפירא בהרמת קול, הכרובים מסמלים את התינוקות הרכים, כדברי רש״י (שמות כה יח): ״כרובים דמות פרצוף תינוק להם׳-. משום כך היה מקומם על ארון הלוחות, כדי ללמדנו שמוטלת עלינו חובה קדושה לחנך את הילדים שלנו לתורה ולחיי תורה. וכאשר מדובר בתפקיד קדוש זה, חינוך הדור הצעיר. אי אפשר לצאת ידי חובה בקטנות, בפרוטות של כסף או של נחושת, אלא כאן מוטלת החובה לתה זהב דווקא.
(גליון פרי עמלנו – ווי העמודים)