נזיר דף כב
כיצד ידע המגיד מטשערנוביל על החמץ שבבית אחד מחסידיו?
מאשר חטא על הנפש
ה״כלי יקר" מביא את דברי רבי אלעזר הקפר בגמרא שהנזיר מביא קרבן לכפר עליו שציער עצמו מן היין והוא זקוק לכפרה.
ה״כלי יקר” תמה: אם התורה קראה לו קדוש "קדש יהיה גדל פרע שער ראשו" (ו ה) בנדר הנזירות, איך שייך שיצטרך כפרה על שהזיר עצמו מן היין, ועוד, כיצד נהפך מ'קדוש' ל'חוטא' – ״אשר חטא על הנפש”.
אצל המגיד הקדוש מטשערנוביל ישבו יהודים באחרון של פסח ואכלו איש ממאכל רעהו בשיתוף, כמנהג ישראל שאף שבפסח עצמו לא אוכלים ממאכלי השני, באחרון של פסח אוכלים יחד. אחד החסידים שהגיע אל המגיד סירב לאכול בשיתוף עם אחרים והמשיך לנהוג בחומרה.
פנה אליו המגיד בתוכחה ושאל: ”מדוע בביתך אינך משגיח? בחצר מונחת חתיכת חמץ בחבית המים”… היהודי מיהר לביתו ולדאבונו מצא בזעזוע חתיכת חמץ בתוך חבית המים שהוכנה מראש עבור ימי הפסח. הוא חזר לטשערנוביל ושאל את המגיד שלוש שאלות :
א. אם המגיד ידע על החמץ, מדוע הזהיר אותו רק באחרון של פסח ולא בראשיתו .
ב. היהודי הזה שנזהר כל כך שלא יהיה חמץ נסתר בביתו, ובוודאי שלא גלוי, איך אירע כזאת שחמץ היה בכליו .
ג. בשל איזה פגם במעשיו נענש בעונש שכזה לאחר כל השתדלותו .
”על שאלתך מדוע לא אמרתי מראש”, השיב המגיד, ”משום שאצל הקב״ה הכל נסקרין בסקירה אחת, אולם אנו יצורי חומר יכולים לראות רק כאשר אנו מסתכלים. כאשר נמנעת לאכול עם חבריך חפצתי לראות האם בביתך באמת הכל כדין ואז ראיתי את החמץ . ”וכיצד קרה הדבר למרות כל הזהירות המופלגת שלך? משום שהמשרת הגוי ראה שאתה כל כך מחמיר ומהדר לבער את
החמץ מביתך, הוא החליט להכשיל אותך במתכוון. הוא השליך את החמץ לחבית המים.
”ומדוע אירע לך כזאת?” הסביר המגיד בתוכחת מוסר, ”משום שנהגת בחומרות ובמאמצים מפליגים שלאחריהם חשת שכעת שום תקלה לא יכולה לצאת. והאמת היא שאחרי כל המאמץ וכל ההקפדות מוכרחים וזקוקים לסייעתא דשמיא, שכן בלי זה לא
ניתן להישמר מחמץ לגמרי. את זה גופא רצו ללמדך משמים: אחרי כל מה שעושים עדיין זקוקים לסייעתא דשמיא מרובה כדי שהכל יעלה כשורה”.
ה”כלי יקר” עונה, בין דבריו, גם בדרך מוסר מדוע הנזיר נקרא חוטא ועל מה הוא צריך כפרה:
התורה ניתנה עם ציוויים שווים לכל בני ישראל, מגיל חיוב במצוות ועד יציאה מן העולם. והלא לא כל הטבעים שווים, אלא שהתורה
הקדושה מעניקה כוח מיוחד לכל יהודי שרוצה להישמר מאיסורים שיעמוד בהם. כאשר אדם מקבל על עצמו איסורים וגדרים נוספים שהתורה לא ציוותה, על ההוספות הללו אין שמירה של התורה על האדם שיינצל מגירוי היצר הרע ועליו לעמול בכל כוחותיו להצליח. זהו חטאו של הנזיר שאכן הופסקה נזירותו באונס ונטמא .
(גליון ליקוטים וסיפורים נפלאים – במחשבה תחילה)