נזיר דף יד
מה היה ספקו של המהר״א מבעלזא בשבת ערב ז' אדר?
אמר כמשה בז' באדר מאי
ראיתי בספה"ק אמרי־ פינחס (שער המועדים אות קכח בדפו״י) להרה"ק רבי פינחס קאריצער זי״ע. שביום ז' אדר היה מתענה עד חצי היום לפי שמת בו משה, ואח״כ היה עושה שמחה לפי שנולד בו משה. וכן מצינו בגמ' נזיר (יד.) ספק באומר 'אהא כמשה בז' אדר', אם כונתו לנזירות אם לאו, והרא״ש פי' שביום הסתלקותו של משה רבינו, מצד אחד היו רבים נוזרי נזירות בישראל, שנזרו על עצמם פרישות מבשר ויין. כמבואר במסכת נדרים שהאומר ׳כיום שמת בו רבו' הוה נדר. אמנם מאידך היו אנשים שיום ז׳ אדר שמחה היא להם. שבו כתב משה את התורה ומסרה לישראל. וברכם בזאת הברכה אשר ברך משה. וגם שנולד בו ביום. ולכן יש ספק אם מתכוון לאסור על עצמו או לאו.
והרי שיום זה יש בו שתי תנועות, מצד אחד הוא תענית צדיקים. וכמו שנהגו בבעלזא לא לעשות חתונה בזה היום, אך מאידך לא אמרו בו תחנון משום שהוא יומא דפגרא. ולכן נהג הרה"ק רבי פינחס עד חצות כיום שמת בו משה, ומחצות כיום שנולד בו משה.
פעם אחת חל ז' אדר ביום ראשון ונסתפק כ״ק מהר״א מבעלזא זי״ע אם לומר ׳צדקתך' במנחה בשבת שלפני ז' אדר. שמצד אחד הרי נהגו בבעלזא שאין אומרים תחנון ביום ז׳ אדר. וגם לא במנחה שלפניו. אך מכיון שכל ענין אמירת ׳צדקתך' בשבת במנחה הוא לכבוד זמן הסתלקותו של משה רבינו ברעוא דרעוין. א'׳כ איך יתכן שלא יאמרו צדקתך לכבד יום פטירתו.
ושלח שליח אל הגאון מטשעבין זצוק״ל לשאול כדת מה לעשות. הגאון מטשעבין ביקש מהשליח שיחזור כמה פעמים על לשונו הקדושה של מהר״א בנוסח השאלה, והיה הנוסח כך אם הטשעבינער רב יורה שלא לומר צדקתך, לא נאמר.
כיון ששמע הגאון שכך היה הנוסח. הבין מיד שרצון קדשו שיפסוק שלא יאמרו, וכך עשה.
(חכו ממתקים – הגרמ"י רייזמן)