נדרים דף לד
האם נחשב ליורש על ספר שאבד לאביו?
להורישה לבניו
בתום השואה מצאו האמריקאים במרתפיהם של הנאצים ימ״ש רבבות ספרי קודש שהוחרמו, והיו שייכים ליהודים, הם ביקשו להשיבם לידיים יהודיות, וכך התפתח ׳שוק־ספרים׳ במסגרתו הועברו ספרי קודש רבים לבתי כנסת ברחבי תבל.
יום אחד מגיע יהודי אל הבחור שלמה־זלמן אולמן (הלא הוא הדיין הוותיק והנודע, הגאון שליט״א, המרא דאתרא בשכונת ׳משכנות׳ בבני ברק), ומביא לו ספר, ועליו חותמת של אביו, והיהודי שהביא את הספר דרש שהמשפחה תשלם עליו.
הגיע הבחור־החשוב לבית אולמן אל מרן החזון איש זצ״ל, ושאל האם הספר לא מגיע לו מדין יורש. מרן זצ״ל השיב בשלילה, והורה שעל חפצי הנספים בשואה ח לדין ׳זוטו של ים׳, והחפצים הללו הם הפקר גמור, ואין בהם דין ירושה כלל.
(שמחה בבית)