כתובות צב
מה השיב המהר"ם שפירא מלובלין לעשיר שאמר לו 'פת במלח תאכל'?
כבעל חוב דעלמא דמי – ולא אמרי' דראובן כרעיה דאבוה הוא (רש"י)
התורה מספרת בפרשת ויחי: "ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת", והיינו, יעקב אבינו מגודל ענוותנותו עובר על כל ימיו ורואה כי ח"ו לא השלים את עצמו כראוי וכמה מימי חייו אבדו לו, ואין לו עוד אפשרות לתקנם.
לכן הוא קורא ליוסף בנו ומבקש "שים נא ידך תחת ירכי", היינו אתה בני ו"ברא כרעא דאבוה" וביכולתך לתקן את ימי ושנותי לכן "עשה עמי חסד ואמת", תרבה בעשיית חסד, ובזה תתקן גם את ימיך וגם את ימי אביך.
היה מעשה אצל הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין מקים ישיבת חכמי לובלין, שהיה הולך ומתרים לישיבתו הקדושה.
יום אחד הוא הגיע לאחד העשירים, והעשיר שאל למה הרב צריך כל כך הרבה כסף. הרב פרס לפניו את תוכניותיו של הישיבה, כיתות, מפלסים, חדר אוכל וכו'…
העשיר חיפש תירוץ על מנת לא לתרום ואמר לו , אבל כתוב: "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן, אשרייך וטוב לך. אשרייך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא".
רבנו איך אתה סותר משנה?
ענה לו הרב: בוא אני אספר לך מעשה: הבעל התניא הזדמן לעיר אחת. ובאותו שבוע היה ליל הסדר והוא נשאר ללון שם. ובליל הסדר יש מחלוקת בשולחן ערוך, אם אומרים את ההלל בבית הכנסת או לא.
דעת השולחן ערוך שאומרים, ודעת הרמ"א שלא אומרים.
בעל התניא סבר כמו השולחן ערוך, אך בבית כנסת שהתפלל נהגו כמנהגי אשכנז, לכן הוא המתין שכולם ילכו מבית הכנסת ואז הוא חזר על התפילה, ואמר את ההלל בבית הכנסת.
עבר שם "עם הארץ" ושמע את בעל התניא אומר את ההלל. הוא רץ מיד לרב העיר, ואמר לו שיש פה מישהו שמשנה את ההנהגות, חולק עליך וכו'.
הרב זימן את בעל התניא אליו -הוא כמובן לא ידע שזה בעל התניא- ואמר לו שמעתי שאתה חולק על ה"מרא דאתרא" במקום הזה.
אומר לו בעל התניא: חס ושלום.
שואל אותו הרב: אני יודע שאמרת את ההלל, אז איך אתה חולק על המקום?
ענה לו בעל התניא בענווה: ומה אני יעשה שהשולחן ערוך פוסק לומר?
רב העיר נתן מכה על השולחן: אבל הרמ"א כותב במפורש: אבל אנו, אין אנו נוהגים כן !!
אמר בעל התניא: מי אמר שהרמ"א אמר שאנו לא נוהגים כן, תוך כדי על השולחן? אולי הרמ"א אמר שהספרדים נוהגים להגיד את ההלל, ואנו -בצער- לא נוהגים כן?
אמר המהר"ם שפירא מלובלין לאותו עשיר קמצן, אני מבין שמאוד כואב לך על המשנה שציטטת לי מקודם. ולכאורה אני הולך עכשיו לעקור את המשנה, לסתור את התורה.
אבל אולי התנא באבות אמר: חבל, חבל… כך היא דרכה של תורה? למה זה צריך להיות ככה? פת במלח? מים במשורה? ככה ראוי לבן ישיבה? מי אמר שהוא אמר את זה עם מכה על השולחן?
(גליון נחלת שדה)