כתובות נז
דרשתו הקצרה של הגה"צ ר' אלה לופיאן באירוסי תלמידו
נותנין לבתולה שנים עשר חודש
חודש אלול הוא הזמן המסוגל לתיקון המעשים שעשינו כל השנה. וידוע מה שכתב הרה"ק 'בעל ההפלאה' זי"ע על המשנה (כתובות נז:) "נותנין לבתולה שנים עשר חודש", שרמזו לכך שנותנים לאדם את חודש אלול, שהוא מזל בתולה, כדי שיתקן בו את כל שנים עשר החודשים של השנה, שאם מתקנים בני ישראל את מעשיהם בחודש אלול, נחשב להם כאילו היו הצדיקים וטובים כל י"ב החודשים של השנה. ואל יטעה אדם את עצמו ויאמר: 'אין שום הכרח לנצל את ההזדמנות של חודש אלול, ומה לי למהר? הרי סמוך לראש השנה אשוב בתשובה'… לא ולא! שכן תשובה בהולה, הנעשית ללא שום הכנה של חודש אלול, אינה מקובלת! והראיה לכך נביא מהאמרה הבאה:
בספר 'ילקוט הגרשוני' מבאר באופן נפלא את דברי חז"ל (יומא פה): "ואומר מקווה ישראל ה', מה מקווה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל" – על פי המובא בספר 'שער המלך' על הפסוק (בראשית ל"ג, י"ד): "'ואני אתנהלה לאיטי לרגל' הם ראשי תיבות 'אלול', ורמז לנו בזאת כך: אתחיל בחודש אלול לשוב בתשובה לאט לאט, לגודל המלאכה אשר לפני, כי בבת אחת לא אוכל לתקן כל מה שפגמתי, ולא אוכל לבנות בפעם אחת כל מה שהרסתי, אלא אני זקוק למשך זמן, כל חודש אלול, כדי לעשות בו הכנות לראש השנה ויום הכיפורים. ולפי דבריו, מי שאינו שם לב להזדמנות שיש לו לתקן את מעשיו בחודש אלול, ובא בפתע פתאום לעשות תשובה בראש השנה וביום הכיפורים ללא שום הכנה, ח"ו אין תקווה שתשובתו תתקבל".
וכעין זה מובא ברמב"ם (פ"א מהלכות מקוואות), לענין הטבילה, ש"הקופץ למקווה, הרי זה מגונה", כי הקפיצה בבת אחת, ללא ישוב הדעת, ללא כוונה להיטהר, וכן גם לעניין התשובה. ולזאת התכוון התנא כשאמר: "מה מקווה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל", כלומר כשם שנכנסים להיטהר במקווה לאט לאט ובנחת, כך, באופן הזה, הקב"ה מטהר את ישראל, אם יעשו תשובה כל חודש אלול לאט לאט ובנחת ולא בקפיצה אחת, אז הקב"ה יטהר אותם בראש השנה וביום הכיפורים.
מסופר על הגאון ר' אליהו לופיאן זצוק"ל זיע"א, שיום הילולתו חל השבוע, כפי שמובא בספרו 'ר' אלה': אחד מבני הישיבה התארס בשעה טובה ומוצלחת. תוך כדי הסעודה השמיעו ראשי הישיבה בזה אחר זה דברי תורה בענייני דיומא 'בת פלוני לפלוני' ,'לעולם ישא אדם בת תלמיד חכם', 'ארבעים יום קודם יצירת הוולד' ועוד כהנה וכהנה. עד שנתבקש גם מר' אליהו לופיאן זצוק"ל לשאת את הדרשה.
קם הרב כשכולו חיל ורעדה, אצבעותיו ליפפו את זקנו, מצחו העלה קמטים קמטים, עיניו נתעצמו ונראו כבוכיות. עד שנשמע קולו המרטיט: "מורי ורבותי! עומדים אנו כבר במחצית השניה של חודש תמוז, לאחר תמוז יבוא עלינו לטובה חודש מנחם אב ואחריו, זכרו מורי ורבותי, אחריו ח-ו-ד-ש א-ל-ו-ל!!
"ועכשיו רבותי, כשאלול אחר כותלנו, א-ל-ו-ל! א-ל-ו-ל!
"מה לנו להרבות בדברים? לשם מה להשמיע דרשות?
"תשובה, מורי ורבותי, תשובה והתעוררות!"…
זו הייתה כל דרשתו בערב זה, יום האירוסין.
(דרשו – הרה"ח ר' אהרן כהן שליט"א)