מועד קטן ה
מדוע המצורע לא מתפלל על עצמו?
וטמא טמא יקרא
הגמ׳ במסכת שבת (דף סז.) דורשת מהפסוק ״וטמא טמא יקרא״(יג, מה) – שהמצורע צריך להודיע צערו לרבים, ורבים יבקשו עליו רחמים. ויש להבין מדוע המצורע שונה משאר החולים, וכי רק המצורע צריך את תפילת האחרים?וביותר קשה, שהרי בפרשת ״וירא״ על הפסוק ״וישמע אלקים את קול הנער״ (בראשית כא, יז) לגבי ישמעאל, פירש רש״י: ״מכאן שתפילת חולה יפה מתפילת אחרים עליו״, וא״ב מן הראוי שהמצורע יתפלל על עצמו ולא יבקש מן האחרים להתפלל עליו!
אלא שמובא (שערי אורה ח ג) שהסיבה שהמצורע נקרא ״מוסגר״ היא משום שאץ תפילתו מתקבלת בשמים. ולפיכך מובן מדוע דווקא המצורע צריך לבקש מן האחרים שיתפללו עליו, שלא כמו שאר החולים! (מדרש יהונתן)
על דרך רמז דרשו את הפסוק זה "וטמא טמא יקרא" (ויקרא יג מה), שאם אדם אומר על השני שהוא טמא, הרי שהוא עצמו טמא, וזהו שאומר הכתוב: "וטמא – טמא יקרא" – רק מי שהוא עצמו טמא קורא לאחרים בשם טמא.
בענין זה אמר האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת" א גוט וארט: אחד מכלי השיר בבית המקדש היה הנבל, ואמרו חז"ל (ילקו"ש תהלים רמז תתלא): "ולמה נקרא שמו נבל? שהוא מנבל כל מיני זמר". הנבל מנגן כל כך יפה, שכלי הזמר האחרים מתנבלים לעומתו. לכאורה אם כך, צריך לקרוא לו "מנבל" ולא "נבל", שהרי הוא מנבל את האחרים!
אלא – אומר האדמו"ר מגור – אם הוא מנבל אחרים, הוא בעצמו נבל, וזה שמו!… כך היא האמת "כל הפוסל – במומו פוסל", וטמא – טמא יקרא.
(יחי ראובן)