תענית לא
מה היתה המתנה הגדולה שהביא תלמידו של הגאון לילדיו?
תקנו ביבנה הטוב והמטיב
סיפור נפלא אודות יקרת ערך עניית אמן, היה ר' זלמן בריזל זצ"ל אוהב לשוב ולספר בהזדמנויות רבות לילדים ולנכדים ולכל באי ביתו. ולמרות שכבר שמעהו מפיו פעמים רבות, עדיין היה ערב הסיפור לחיך השומעים ורצו הם לשמעו שוב ושוב, כאשר ר' זלמן מספר אותו במתק דבש לשונו, בציוריות מרתקת:
ר' לייב, חסיד מהעיר טעלז, תלמידו של הגאון מווילנא זצ"ל, היה איש קדוש וטהור, ונהג בפרישות ובחסידות יתירה. בביתו משפחה מבורכת בילדים, ופרנסתו היתה בצמצום ובדוחק גדול. כל ימיו לא אבה ליהנות ממתנת בשר ודם, ומזמן לזמן היה נוסע למרחקים, לעסוק קצת במסחר על מנת להביא טרף לביתו.
היה זה באחת הפעמים שר' לייב התכונן לנסיעה. הילדים נפרדו מאביהם לשלום, וכבר החלו לספור את הימים לשובו של האבא בכיליון עיניים. והנה, בהפתעה גמורה – אחרי שלושה שבועות בלבד חזר ר' לייב ממסעו. שמחו ילדיו וכל בני המשפחה לקראתו, וקיבלו את פניו בצהלה.
"מה יום מיומיים? מדוע זה מיהרת לשוב?" הקיפוהו כולם בשאלה.
אך ר' לייב לא ענה מייד, אלא הודיע בחגיגיות:
"היום, ילדים, הבאתי לכם מתנה גדולה מאוד, אולם אתן לכם אותה יותר מאוחר, כי כעת אני ממהר ל'מנחה'". המתינו הילדים בכיליון עיניים לשובו של אביהם, ואף יתכן שבינתיים כמה מהם ניסו לבדוק ולחפש בחבילות את המטמון הגדול, אך לא, הם לא מצאו דבר…
האמא הכינה ארוחה, חגיגית ככל שהיה ניתן מהמוצרים הדלים שהיו ברשותה, וכולם חיכו בקוצר רוח לשובו של האבא, ר' לייב, מן התפילה. אמנם תמיד אחרי נסיעה כזו של האב, היתה תחושת התרגשות בבית, על אחת כמה וכמה היום, כאשר לשמעה של ה'מתנה' הנפלאה גברה ההתרגשות מרגע לרגע. והנה, חזר ר' לייב מבית הכנסת, נטל ידיים לסעודה יחד עם כל בני המשפחה, ולאחר מכן פתח ואמר:
"הנה, ילדים, כעת הגיע הזמן למתנה הגדולה! הקשיבו היטב לדבריי, ילדים, כי המתנה שאתן לכם היום, יקרה היא יותר מכל המתנות שנתתי לכם אי פעם!
ובכן, תמיד הייתי מסתפק בברכת המזון – האם צריך לענות אמן אחרי 'לעולם על יחסרנו' שהרי היא סיום ברכת 'הטוב והמטיב', או לאו… לכן, נסעתי עתה נסיעה ארוכה לשלושה שבועות, עד שבאתי לביתו של הגאון הצדיק ר' ישעיה זעכוויצער, ושם שמעתיו במפורש כשהוא עונה אמן אחרי 'אל יחסרנו'! אוצר גדול נפל אם כן בידי באותה שעה, ומיהרתי לשוב עמו אליכם…"
"ילדי היקרים", קרא ר' לייב בצהלה גדולה, "זאת היא המתנה הגדולה שהבאתי לכם היום. למענה טרחתי ונסעתי נסיעה ארוכה של שלושה שבועות – מהיום והלאה הרווחתם עוד עניית 'אמן' בכל ברכת המזון!!!"
"אכן, איזו מתנה יקרת ערך…" – סיים ר' זלמן בהתרגשות את סיפורו באזני ילדיו שלו – "עוד עניית אמן!… מה ידמה לה?… ומה ישווה לה?"…
(מתוך 'ר' זלמן')