ביצה לז
מדוע עשו לא יורש כיעקב את ארץ ישראל?
האחין שחלקו
בפרשת דברים מזהירה התורה ממעבר בשטחו של עשו בדרכם לארץ ישראל 'אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר' (דברים ב ה). ואילו במואב נאמר: ״כי לא אתן לך מארצו״ (שם ב ט) ודומה לזה בעמון, ולמה הוסיף בעשו: ״עד מדרך כף רגל״?
ומבאר הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל בספרו 'אזנים לתורה', שעשו היה יורש כיעקב את ארץ ישראל, אלא שהוא בעצמו בחר לחלקו בירושה את שעיר שהיא אחת מעשרה הארצות שהבטיח ה׳ לאברהם אבינו, ובלבד שיעקב הוא זה שיפרע את החוב של ״גר יהיה זרעך״ (בראשית טו יג), ובשכר זה יקבל בחלקו את כל ארץ ישראל.
וכעת כשיצאו בני ישראל ממצרים, רצו לעבור דרך הר שעיר אל חלקם בירושת ארץ ישראל. ולפי דברי רבא במסכת בבא בתרא (ז:) 'האחים שחלקו יש להם דרך זה על זה', ממילא רשאים בני ישראל לעבור דרך הר שעיר אל חלקם. אבל מכיון שנפסקה ההלכה כשמואל, שהאחים שחלקו אין להם דרך זה על זה, ורב נחמן הוסיף על דברי שמואל ״והזהרו בהן שהלכות קבועות הן״, וכן פסק הרמב״ם (שכנים פ"ב), שאין להם דרך זה על זה, אמר הקב״ה למשה, שלא רק חלק בירושת עשו — הר שעיר — לא יתן לבני ישראל, אלא אפילו דרך כדי לעבור בחלקו של עשו לא מגיע להם. אבל עמון ומואב לא חלקו עם ישראל כאחים, אלא שהקב״ה נתן להם במתנה, בתור ירושה, מפני כבודו של אברהם אבינו את קני וקניזי עד ביאת המשיח, ובודאי שאין לבני ישראל ללכת דרך ארצם שלא ברשות.
(אזנים לתורה)