יומא פא
המהר"ם שיק שומר מן השמים שלא יעבדו על ספריו במוצאי שבת
מכאן שמוסיפין מחול על הקודש
הרב ישראל ליוש
האור החיים הקדוש שואל על הפסוק "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם" (שמות לא טז) מהי תוספת הלשון 'לעשות את השבת'? די אם היה כתוב 'ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם'.
מלבד זאת, מעיר ה'אור החיים', הרי בני ישראל באמת אינם עושים את השבת, השבת נעשית מאליה ביום השביעי, ועל בני ישראל מוטל לשמור אותה. אם כן, מהו הציווי לעשות את השבת, לאחר שכבר נצטוו לשמור אותה?
ה'אור החיים' מיישב את הפסוק בכמה אופנים, אחד מהם הוא:
הרי מבואר בגמרא (יומא פא:) שצריך להוסיף מן החול על הקודש. ותוספת זו, בין לפני השבת ובין לאחריה, חשובה בעיני הקב"ה כשבת ממש. נמצא שהמוסיף שעות מיום ו' לפני השבת, ומיום א' אחר השבת, הרי הוא עושה את אותן שעות 'שבת'.
לפנינו סיפור ששמעתי מכלי ראשון, מבעל המעשה. הגאון רבי אשר אנשיל קליין זצ"ל, שעמד בראש המכון להוצאת ספרי המהר"ם שיק, ביקש ממעמד הספרים שלא לעבוד על ספרי המהר"ם שיק במוצאי שבת עד חצות. והסביר את בקשתו, היות והמהר"ם שיק נהג שלא לכתוב במוצאי שבת עד חצות.
בדרך כלל לא היה קשה למעמד לקיים את הבקשה, כי בלאו הכי לא נהג לעבוד במוצאי שבת. אלא שבשנה אחת, לכבוד יום היאר"צ של המהר"ם שיק שחל בר"ח שבט, עמדו להוציא לאור עוד ספר מספריו, והחומר הגיע לידיו של המעמד אחרי חנוכה. הזמן היה לחוץ מאוד, וצריכים עוד להספיק להדפיס ולכרוך. ערמות העבודה במשרדי המעמד גבהו, והן גרמו ללחץ נוסף לקראת יום היאר"צ הקרב ובא.
"והנה במוצאי שבת של לילי טבת הארוכים" – מספר המעמד – "עמדתי בפני ניסיון קשה. מחד, ראש המכון הרי ביקש ממני שלא אעבוד במוצאי שבת. מאידך, הרי גם רצונו של המהר"ם שיק שיצא הספר לכבוד יום היארצייט, וערב זה של מוצאי שבת, זו הזדמנות טובה להתקדם בעבודה מבלי מפריע. מה אעשה? הספקות הטרידו אותי מאוד, אך לבסוף בראותי כי אין זמן אחר שאוכל להתקדם בעבודה, החלטתי כי הרי גם המהר"ם שיק רואה מן השמיים שהלחץ בעבודתי אינו מאפשר לי עבודה בזמן אחר מלבד במוצאי שבת, ובוודאי ישמח שהספר ייצא לכבוד יום היארצייט. וכך מתוך מחשבות מקלות אלו, עבדתי ארבע שעות רצופות ושקטות, וברוך ה' הספקתי לעמד את כל הספר. שמחתי היתה גדולה, הנה כבר מחר יכנס הספר לדפוס ומשם לכריכה, ובעזהי"ת נוכל ביום היארצייט לברך על המוגמר.
"אלא שאז קרתה תקלה גדולה, טרם צאתי מהמשרד, במקום ללחוץ על מקש השמירה, כדי לשמור על ארבע שעות עבודתי הרצופה, לחצתי בטעות על מקש המחיקה וכל עבודתי ירדה לטמיון, כי במשך כל ארבעת השעות לא שמרתי את העבודה אפי' פעם אחת…
"טעויות כאלו" – מבהיר המעמד – "אינן דברים שבשגרה. גם אי שמירת החומר במשך ארבע שעות, הוא דבר לא מצוי בקרב הוותיקים שבמקצוע. אבל כשה' רוצה לקיים את רצון יראיו, גם דברים מוזרים כאלו יכולים לקרות.
"למחרת" – מסיים המעמד את סיפורו – "ספרתי את הסיפור לראש המכון הג"ר אשר אנשיל ש"ב של המהר"ם שיק, ושמח מאוד שמן השמים הראו לו שאכן בקשתו שלא לעבוד במוצאי שבת, היא קיום רצונו של צדיק".
(הרה"ג ר' ישראל ליוש שליט"א)